איך כלבים לומדים: המדריך שחוסך טעויות ומקצר את הדרך לתוצאות

כלב זה קודם כל בעל חיים.
עד כמה שזה מובן מאליו, יש הרבה אנשים ששכחו את העובדה הפשוטה שכלב זה בעל חיים.
בכל מקום אפשר לראות אנשים שמתייחסים לכלב כאל צעצוע או תינוק.
מעבר לעובדה שזה לא מכבד את הכלב, זה גם פוגע בו באופן חמור.
אף בן אדם שפוי לא יעלה על דעתו להתנהג לצב, כמו אל חתול.
או להתנהג לתוכי כאילו הוא דג….
כמו לכל חיה בטבע, גם לכלבים יש מבנה פסיכולוגי ייחודי להם.
הכלבים התפתחו במשך אלפי שנים, עד שהגיעו למצב שבו אנחנו מכירים אותם:
חברו הטוב של האדם, אחד מהיצורים הנפלאים ביותר שסיפק לנו הטבע.

חוש הריח – הדרך של הכלב להבין את העולם

כלבים נולדים עם חוש ריח פעיל, הרבה לפני שהם רואים או שומעים.העיניים נפתחות רק בגיל 15 ימים בערך, והשמיעה מתפתחת סביב גיל 21 ימים.
במילים אחרות, בשבועיים הראשונים לחייו, הדרך היחידה של הגור לתקשר עם העולם היא דרך האף.

וזה לא סתם חוש ריח.
חוש הריח של כלבים הוא מערכת מתקדמת להפליא:
בזכות אזורים ייחודיים במוח ומספר עצום של קולטני ריח בחוטם, הכלב מסוגל לקלוט ולנתח ריחות ברמות שאנחנו בכלל לא מסוגלים לדמיין.

לרוב הכלבים יש בין 125 ל־220 מיליון קולטני ריח, ובחלק מהגזעים המספר הזה מגיע אפילו ל־300 מיליון.
לשם השוואה, לבני אדם יש רק כ־6 מיליון.

לכן החשיבות היא כזאת:

אף > עיניים > אוזניים.

קודם הם מריחים, אחר כך רואים, ורק בסוף שומעים.
האף הוא האיבר הכי חזק בתקשורת שלהם – דרכו הם חווים את העולם, מזהים רגשות, ומבינים עם מי יש להם עסק.

וזה אומר דבר פשוט:
לפני שניגע בכלב, נדבר אליו או ניצור איתו קשר עין – ניתן לו להריח אותנו.
זה הצעד הראשון לבניית אמון.

הדרך שבה כלבים לומדים – חיקוי כדרך חיים

גורים בטבע לומדים קודם כל מהאמא, דרך צפייה וחיקוי.
וזה אומר שבבית, אתם צריכים למלא את התפקיד הזה.
מישהו אחד במשפחה חייב להיות "האמא הכלבה" – זה שמכוון, שמציב גבולות, שמשדר יציבות.

הצורה הראשונה והבסיסית שבה בעלי חיים לומדים היא חיקוי.
זו הדרך שלהם להרחיב את ארגז הכלים ולהתמודד טוב יותר עם העולם.

בסגנון הלמידה הזה, בעל החיים צופה בפרט אחר, ומעתיק התנהגות שמביאה לו תוצאה טובה.
אם זה משתלם – הוא יחזור על זה שוב.
לדוגמה:
גורי אריות שמסתכלים על אמא לביאה בציד, לומדים מתי לזנק ואיך לפעול.
גם גור זברה, שצופה בלהקה נמלטת מהטורפים, מפנים את דפוס הבריחה.

אצל כלבים, למידה דרך חיקוי באה לידי ביטוי בעוצמה.
גורים לומדים מכלבים בוגרים.
כלבים כנועים לומדים מכלבים דומיננטיים.
והקטנים – לומדים מהגדולים.

וזו בדיוק הסיבה שבמערכת היחסים עם הכלב שלכם, אתם צריכים להיות הדומיננטיים.
ברגע שהכלב רואה בכם דמות יציבה, רגועה ובטוחה בעצמה – הוא ירצה ללמוד מכם.

בתוך עולם הכלבים, יש משמעות אדירה למה שאנחנו קוראים לו “ילדות”.
מה שהכלב חווה ולומד בגיל הזה, יעצב את כל החיים הבוגרים שלו.
ולכן, זה גם הזמן לדבר על אחד המושגים הכי חשובים בגידול כלב:
חשיפה.

התקופה הקריטית – חלון ההזדמנויות של הגור

הדרך השנייה שבה כלבים לומדים, היא דרך חשיפה לגירויים וסביבות חדשות.
ובין גיל 3 שבועות ל־4 חודשים (ובחלק מהגזעים אפילו עד 4.5 חודשים), הכלב נמצא במה שנקרא: התקופה הקריטית.

בשלב הזה, המוח של הגור פתוח במיוחד ללמידה.
הוא סופג מידע חדש בקלות, מפנים חוויות, והכל נחקק עמוק במוח – הרבה יותר מכל שלב אחר בחיים.
מה שהכלב יחווה בתקופה הזאת, יעצב את האופי, הביטחון והתגובות שלו לכל החיים.

גור שיחשף בצורה נכונה לעולם, יגדל להיות כלב שיכול להתמודד כמעט עם כל סיטואציה.
למשל:

אם תחשפו אותו לחתולים חברותיים – בעתיד הוא יראה בחתולים ידידים.
אבל אם הוא יפגוש חתול שתוקף אותו – רוב הסיכויים שיזכור את זה לכל החיים, ויתייחס לחתולים כאל איום.

גור שמאתגרים אותו גם מנטלית  דרך פתרון בעיות, למידה ודחיית סיפוקים –
יתפתח להיות כלב חכם יותר, רגוע יותר, שמסוגל ללמוד דברים חדשים גם בגיל מבוגר.
ככל שהגור ייחשף ליותר מצבים, מקומות, קולות, אנשים וחיות, בצורה הדרגתית ובטוחה – כך הוא יגדל להיות כלב פתוח, יציב ומאוזן.

לעומת זאת, גור שלא נחשף מספיק (או נחשף בצורה לא נכונה), צפוי להפוך לכלב פחדן, לא יציב, ולעיתים גם אגרסיבי.
הוא יתקשה להתמודד עם שינויים, עם סביבה לא מוכרת, ויהפוך את החיים של הבעלים שלו למסובכים מאוד.

ולכן, מי שמשקיע בחשיפה נכונה עכשיו, חוסך מעצמו אין-ספור בעיות בעתיד.
אז איך עושים את זה נכון?

תהליך החשיפה – איך עושים את זה נכון

השלב הראשון בחשיפה מתחיל עוד לפני שהגור מגיע אליכם.
גור צריך להישאר עם אמא שלו והאחים לשגר לפחות עד גיל 7 שבועות. בזמן הזה הוא לומד לתקשר בשפה של כלבים, בונה ביטחון, ומפתח זהות בריאה כבן להקה.
אם נולדו רק מעט גורים, מומלץ ליזום אינטראקציות נוספות עם כלבים מאוזנים, כדי שהגור ייחשף מספיק לבני מינו.

שימו לב:
רק כלבים מאוזנים!
פגישה עם כלב לחוץ, תוקפני או היפראקטיבי – עלולה לעשות יותר נזק מתועלת.

ואם אין כלבים זמינים? אל דאגה, גם אינטראקציה אנושית משמעותית יכולה להועיל.
הקדישו לגור לפחות רבע שעה, פעמיים ביום, של מגע, שיחה, משחק והרבה חיזוקים.

במקביל, חשוב להבין מה הכלב לומד מאמא כלבה:
היא לא רק מקור חום וחלב, היא גם המורה הראשונה.
היא זו שמלמדת את הגור לדחות סיפוקים, להירגע, ולהבין גבולות.
אלו כישורים קריטיים לחיים.
גור שלא למד להירגע – יגדל להיות כלב שקשה מאוד לחיות איתו: מתפרץ, רגיש מדי, לא יציב, וקשה לתקשורת.

כל עוד הכלב נמצא במצב של התרגשות גבוהה – הגישה למוח שלו חסומה.
הוא לא יוכל ללמוד, לא לפתור בעיות, ולא להתגבר על פחדים.
ולכן דווקא היכולת של הכלב להירגע, היא הבסיס לאילוף, לתקשורת ולשקט בבית.

מתי מביאים את הגור הביתה?

הזמן האידיאלי להפריד את הגור מהשגר ולהביא אותו אליכם – הוא בגיל 8 שבועות (יש שאומרים 10 שבועות) .
משם ועד גיל 16 שבועות (4 חודשים), יש חלון הזדמנויות שבו הגור יכול להתחבר לבני אדם, ולראות בהם חלק מהלהקה שלו.

אם תאפשרו לו מספיק מגע חיובי עם אנשים בתקופה הזו – הוא יגדל להיות כלב פתוח, קשוב, ונוח לעבודה.
אבל אם הוא לא ייחשף כמו שצריך?
הוא עלול להפוך לכלב סגור, שקשה לאלף אותו, שקשה לו לסמוך על אנשים, ולעיתים גם לכלב לא תפקודי בכלל.

טיפ קטן שעושה הבדל גדול

אם אתם יודעים מראש איזה גור יגיע אליכם – יש משהו קטן שאתם יכולים לעשות שיעזור לבנות את הקשר כבר מהשגר:
קחו חולצה שלבשתם (ולא כיבסתם), והניחו אותה ליד הגורים ואמא כלבה.
החליפו את הבגד מדי כמה ימים.
כך הגור יספוג את הריח שלכם עוד לפני שיגיע הביתה – וכשתפגשו, אתם כבר תרגישו לו מוכרים ובטוחים.

אם אפשר, בקשו מהמגדל או מהעמותה לאפשר לכם לבקר, לשחק ולהאכיל את הגור עוד לפני המעבר הרשמי, זה יתרום המון לבניית הקשר.

חשיפה וחיסונים – איך מאזנים בין השניים?

זה נושא רגיש, והגיע הזמן לדבר עליו בכנות.
רוב הווטרינרים יזהירו אתכם לא להוציא את הגור מהבית עד סיום כל החיסונים, מחשש להידבקות במחלות מסוכנות.
הם יגידו שהדבר היחיד שמותר הוא נסיעה למרפאה – וחזרה מיידית הביתה.

אבל אם נחשוב על זה רגע…
המרפאה עצמה היא אחת הסביבות הכי מסוכנות לגור לא מחוסן.
שם נמצאים עשרות כלבים. חלקם בריאים, חלקם חולים – ואתם לוקחים את הגור הקטן והפגיע בדיוק לשם.

אז מה עושים?
מצד אחד – יש סיכונים.
גורים חשופים למחלות כמו פרוו, דיסטמפר, שעלת מכלאות ועוד, בעיקר דרך מגע עם צואה, רוק, חול, מים עומדים או ציוד מזוהם.
הווירוסים והחיידקים האלו יכולים להישאר בסביבה גם הרבה אחרי שהכלב החולה כבר לא שם.

ולכן באמת חשוב לא להוציא את הגור לכל מקום, ולא לחשוף אותו למוקדי סיכון כמו:

• גינות כלבים
• אזורים עם דשא ציבורי או חול
• מקומות שיש בהם הרבה חתולים
• שלוליות או מקורות מים עומדים

מצד שני – אם תמתינו עם כל חשיפה עד גיל 4 חודשים (כשסדרת החיסונים מסתיימת), אתם עלולים לפספס את כל התקופה הקריטית של ההתפתחות הרגשית והחברתית של הגור.
ומה התוצאה?
כלב שנראה "בריא", אבל גדל להיות פחדן, רגיש מדי, לא יציב רגשית, ולעיתים גם תוקפני.

אז מה כן עושים?
הפתרון הוא איזון.

אני באופן אישי כן חושף את הגורים שלי לפני סיום החיסונים, אבל עושה את זה בצורה זהירה ונכונה:

• לא הולך איתם לגינות ציבוריות או אזורים עם רמות זיהום גבוהות
• כן לוקח אותם למקומות נקיים, עם אנשים, כלבים בריאים, רעשים וסיטואציות יומיומיות
• לא נותן להם להריח או לגעת בצואה, חול, שלוליות או חפצים של כלבים אחרים
• כן דואג לחשיפה מנטלית וחברתית במינון שמותאם לאופי הגור

כלומר: לא נועלים את הגור בבית, אבל גם לא זורקים אותו לסביבה מזוהמת.
שומרים על גמישות, אחריות והיגיון בריא.

לסיכום: עד גיל 4 חודשים הכלב שלכם סופג הכל.

וזו הזדמנות חד־פעמית שלא תחזור.
מי שיחשוף את הגור נכון, ייהנה מכלב יציב, רגוע ופתוח לכל החיים.
ומי שיפספס – יאלץ להתמודד עם בעיות התנהגות קשות בהמשך.

אנחנו, בבית הכלבים, לעולם לא נאמץ גור שהופרד מהשגר לפני גיל 8 שבועות,
ולעולם לא נוותר על חשיפה בתקופה הקריטית.
אל תכניסו ראש בריא למיטה חולה.

נצלו את חלון ההזדמנויות הזה, וצאו עם הגור לעולם. בזהירות, אבל בעקביות.
תכירו לו בעלי חיים, סביבות, קולות, ריחות ואנשים.
תבנו ביטחון. תרגילו אותו לחיים.
כי חשיפה נרחבת ונכונה  היא הבסיס לכלב בריא, רגוע ומאוזן.
וזה מתחיל כבר עכשיו.

צורת החשיבה של הכלב – ולמה חשוב להבין אותה

אם יצא לכם לקרוא או לשמוע על אילוף, בטח נתקלתם במונחים כמו "לתקן" או "לחזק" את הכלב.
אבל לפני שמיישמים את הכלים האלה, חשוב להבין איך הכלב באמת לומד.

כמו אצל בני אדם, גם אצל כלבים יש מנגנון טבעי:
הם מנסים להימנע מתחושות של כאב או חוסר נוחות,
ושואפים לחזור על פעולות שמביאות להם הנאה, סיפוק או תחושת ביטחון.

במילים פשוטות: הכלב בודק, חווה תוצאה, ולומד ממנה.

העיקרון הזה נקרא ניסוי וטעייה – והוא הבסיס לכל למידה טבעית.

ככה זה עובד:
הכלב עושה פעולה כלשהי.
אם היא מביאה לו תוצאה נעימה – הוא ייטה לחזור עליה.
אם היא מביאה תוצאה לא נעימה –  הוא ימנע ממנה בפעם הבאה.

דוגמה פשוטה:
אתם אומרים "שב" – הכלב לא מגיב ← אין תגמול
בפעם השנייה הוא יושב לאחר 5 שניות ← מקבל חטיף
בפעם השלישית הוא כבר מתיישב מייד ← מקבל חטיף

ככל שהכלב חווה יותר חזרות עם תגמול חיובי, ככה המוח שלו יוצר חיבור חזק בין הפקודה "שב", לבין הפעולה (ישיבה) והתוצאה (חטיף).

עוד דוגמה למתקדמים – ישיבה ממושכת:
אם אתם רוצים שהכלב ישב למשך יותר זמן, אתם יכולים להתחיל בקטן:
אומרים "שב", ומחכים 10 שניות לפני מתן החטיף.
אחרי מספר חזרות, הכלב מבין שהתגמול מגיע אחרי המתנה של 10 שניות.
בהדרגה, מעלים את זמן ההמתנה ל־20, 30 ועד 60 שניות – והכלב לומד לשבת לאורך זמן, מתוך ציפייה לתוצאה החיובית.
איך קוראים לתהליך הזה אתם שואלים?

התניה אופרנטית.

זהו מונח בפסיכולוגיה המתאר תהליך למידה שבו בעל חיים משנה את ההתנהגות שלו לפי התוצאה שהפעולה מביאה לו.
אם הפעולה משתלמת – הוא חוזר עליה. אם היא לא משתלמת – הוא נמנע ממנה.
זה הבסיס לאילוף מוצלח.

אז איפה רוב האנשים נכשלים?
אחרי כמה שבועות של התלהבות, הרבה בעלי כלבים מפסיקים להיות עקביים.
נניח שלימדתם את הכלב לחכות 60 שניות, אבל יום אחד נתתם לו חטיף כבר אחרי 30 שניות.

מה הכלב לומד מזה?
שאפשר לקבל פרס גם בלי לחכות את כל הזמן.
והוא פשוט משנה התנהגות בהתאם.
וזה בדיוק הרגע שבו כל מה שבניתם מתחיל להתפורר.

זו גם הסיבה שאילוף בפנסיון כמעט אף פעם לא מחזיק:
בפנסיון, הכלב לומד ממאלף מקצועי.  אבל כשהוא חוזר הביתה, הבעלים לא תמיד ממשיכים את אותם כללים.
והכלב, כמו כלב חכם, פשוט מתעדכן:
“אם פה לא צריך לחכות או לשמוע – אז לא כדאי לי להתאמץ”.

המסקנה ברורה: בלי עקביות – אין אילוף.

וזה לא עניין של “כמה פעמים בשבוע”.
כל טעות קטנה, כל חריגה מהשגרה – יוצרת אצל הכלב מסקנה חדשה.
והוא תמיד ילך על מה שיותר משתלם לו.

בגלל זה גם הרבה יותר קל לאלף כלב צעיר: הוא לא הספיק לחוות הרבה חוויות ולהגיע למסקנות איך כדאי להתנהג,
ולכן צריך פחות חזרות כדי לקבע דפוס חדש.

עקביות והתמדה – הסוד שלא מדברים עליו מספיק

כן חברים, זה הסוד האמיתי של אילוף.
לא טריקים, לא גאדג'טים, לא חטיפים מיוחדים, אלא עקביות והתמדה.

כדי שהכלב ימשיך להתנהג כמו שאתם רוצים, אתם חייבים להיות ברורים  כל הזמן.
מספיק שפעמיים שלוש תגיבו אחרת, והכלב יגיע למסקנה:
“אולי הכללים השתנו. אולי אני לא באמת חייב.”
וזה כל מה שצריך כדי שההתנהגות תתפרק.

זו גם אחת הסיבות שיותר קל לאלף כלב צעיר: הוא לא הספיק לחזור שוב ושוב על התנהגות לא רצויה,
ולכן אפשר לשנות אותה עם פחות חזרות.
אצל כלב מבוגר, לעומת זאת – ההתנהגות כבר מושרשת,
ולוקח יותר זמן (ועקביות) כדי ליצור מסקנה חדשה.

ואני יודע, זה לא פשוט.
לרוב האנשים, התמדה היא החלק הכי קשה באילוף.
וזה היופי בעולם שלנו. הכלבים בעצם עוזרים לנו לעבוד על המידות שלנו.
התמדה היא אחת מהיכולות הנדרשות על מנת להצליח בכל תחום בחיים.
ואת זה הכלבים מעניקים לנו בחינם. 

תיקונים וחיזוקים – ארבעת ערוצי התקשורת

אז עכשיו כשאנחנו מבינים איך הכלבים לומדים דברים ומגיעים למסקנות, הגיע הזמן לדבר על "הכלים" שבאמצעותם אנחנו נעביר את המסר לכלב.
כמו בני האדם, גם הכלבים ירצו להימנע מכאב, ויעדיפו תחושות של סיפוק ועונג.
לכן בזמן האילוף אנחנו נשתמש באינסטינקטים הטבעיים האלו ונתקשר דרכם.
בגלל שהעיקרון הזה קיים גם אצלינו, לשם המחשה אני אתחיל בדוגמא מעולמנו.

נניח שיש לכם ילד ואתם רוצים לחנך אותו שיגדל להיות אדם טוב.
לכן אתם תגיבו בהתאם למעשים של הילד.
נחלק למקרים ותגובות:

מתנהג יפה:
אופציה 1 – הילד יקבל פרס, צעצוע חדש (באילוף כלבים זה נקרא חיזוק חיובי)

אופציה 2 – אתם מוותרים לו על מטלת בית לא נעימה שהוא צריך לעשות (באילוף כלבים זה נקרא חיזוק שלילי).

מתנהג לא יפה:
אופציה 1 – הילד עשה מעשה ממש חמור, אתם תצעקו עליו ותביאו לו עונש (באילוף כלבים – תיקון חיובי).

אופציה 2 – אין מחשב עד סוף היום. למעשה לקחתם לילד משהו שהוא אוהב (באילוף כלבים – תיקון שלילי).

יוצא שיש לנו 4 כלים לחנך את הילד, כך בדיוק גם אצל הכלבים.

בכל פעם שהכלב מתנהג בצורה טובה, אנחנו נחזק אותו.
ככה הכלב יגיע למסקנה שכדאי לו לחזור על אותה פעולה מתגמלת.

בכל פעם (זוכרים מה אמרנו על התמדה?) שהכלב מתנהג בצורה לא טובה, אנחנו נתקן אותו.
ככה הוא יגיע למסקנה שלא כדאי לו לחזור על אותה פעולה שגרמה לו אי נעימות.

איך לדעתכם כלב בטבע לומד שעקרב מסוכן?
איך בטבע כלבים לומדים שעדיף לא להיכנס לשיח קוצים?
איך בטבע, כלב לומד לא לקפוץ על כלב דומיננטי ממנו?

הוא פשוט מנסה בפעם הראשונה, ובגלל הכאב שירגיש (תיקון חיובי), הוא יגיע למסקנה
שלא משתלם לו לחזור על אותה פעולה.
כלומר שתיקון חיובי זה דרך לימוד טבעית, שהיא בלתי נפרדת מעולמו של הכלב.

שיטת האילוף "המלאה" היא בעצם השפה הטבעית של הכלבים.
גם בטבע הם מתקשרים בדרך הזאת.
בני האדם מאלפים כלבים כבר אלפי שנים בשיטה המלאה (הקלאסית), וזה עובד מצויין.

לצערי יש בשנים האחרונות, קבוצה של אנשים שמנסים להמציא את הפסיכולוגיה
של הכלבים מחדש.
הם המציאו שיטה דמיונית בשם "השיטה החיובית".
ובכן, מלבד השם, אין שום דבר חיובי בשיטה הזאת.
אני מכיר באופן אישי אין ספור מקרים של כלבים אגרסיביים, דומיננטיים או פחדנים
שהבעלים שלהם התייאשו, כי הם כבר עברו אצל כמה "מאלפים" בשיטה הזאת, והקשר
שלהם עם כלבם רק הידרדר.
מעניין כמה כלבים ננטשו או הוחזרו לכלביות, או אפילו סיימו בזריקת המוות המכונה 'הרדמה', בעקבות הכישלון של השיטה הזאת.

השיטה החיובית – או בשמה האמיתי: השיטה החלקית

השיטה החיובית דוגלת בגישה שכל פעם שהכלב עושה משהו חיובי (בעיני הבעלים) – יש לצ'פר אותו.
כשהכלב עושה משהו לא רצוי? פשוט מתעלמים ממנו.

כלומר, בשיטה החיובית משתמשים רק בשניים מתוך ארבעת ערוצי התקשורת של הכלב:

•  חיזוק חיובי
•  תיקון שלילי

ובפועל , לא עושים שימוש בתיקון חיובי או חיזוק שלילי.
למעשה, אין כאן שום דבר חדש או מהפכני.
פשוט לקחו חצי מהשיטה הקלאסית  ועטפו אותה בשם מרגיע.
לכן, מהיום נקרא לה בשם האמיתי: השיטה החלקית.

החיסרון המרכזי של השיטה החלקית:

שימוש בחיזוק חיובי הוא בהחלט אפקטיבי כשלומדים פקודות חדשות, כמו:
"יד", "אלי", "שב", "למקום" וכו',
וגם לאימונים מתקדמים כגון חיפוש נעדרים, גישוש חומרי נפץ ועוד.
אבל זה עובד כל עוד הכלב עוד לא גיבש דפוס פעולה שמתגמל את עצמו.

אז מתי השיטה החלקית תיכשל?
נניח שאימצתם כלב בן 4 שנים.
בכל פעם שהוא רואה חתול, הוא נכנס לטירוף, נובח, מתפרץ, ומנסה לתקוף .
הוא לא עושה את זה סתם, הוא עושה את זה כי זה משתלם לו.
החתול בורח ← הכלב חווה "ניצחון" ← ההתנהגות מתחזקת.
(אני בכלל לא מדבר על מקרים שבהם הכלב הצליח להרוג חתולים, שם לשיטה החלקית אין סיכוי)

הפעולה הזאת חוזקה שוב ושוב במשך שנים, והמסקנה כבר חקוקה עמוק במוחו.
כלומר, התקיפה של החתול מעניקה לכלב חיזוק טבעי.

במקרה כזה – לשבת מהצד ולהתעלם, זה מתכון בטוח לכישלון.
וגם לנסות "לשנות את הפוקוס" או "לתת לו חטיף כשהוא רגוע", פשוט לא יעבוד.

אז מה כן עושים?
שני שלבים פשוטים, המבוססים על איך שכלבים באמת לומדים:

שלב ראשון:
בכל פעם שהכלב מראה סימנים של רצון לתקוף חתול – אנחנו מתקנים אותו.
בצורה מדויקת, ברורה, ומובנת לו.
המטרה היא לגרום לו להבין:
לתקוף חתול = תוצאה לא נעימה = לא משתלם.

שלב שני:
בכל פעם שהוא בוחר שלא להגיב לנוכחות החתול – מחזקים.
מילה טובה, חטיף, מגע חיובי או צעצוע. הכל בהתאם למה שמתאים לו.
לא לתקוף = מקבל חיזוק = זה שווה לי.

לסיכום: אם יש לכם בעיית התנהגות אמיתית, ולא רק לימוד פקודות חדשות – השיטה החלקית לא תספיק.
היא לא נועדה לטפל במצבים כאלה, ובמקרים רבים היא רק מחזקת את הבעיה במקום לפתור אותה.

אם מעניין אותך להבין למה השיטה החיובית יותר פוגעת בכלבים מאשר עוזרת להם –
כתבתי על זה בהרחבה, בלי פילטרים ובלי פחד מכל האנשים ה 'הומניים'. האמת תמיד תנצח את השקר!

האנשה – הגורם מספר 1 לבעיות התנהגות

האנשה היא ייחוס של תכונות אנושיות למי שאינו אדם.
האנשה של כלבים היא תופעה יחסית חדשה, הקורת בכל העולם, והיא בעצם המקור לרוב בעיות ההתנהגות אצל הכלבים.

במאה השנים האחרונות, רמת החיים הממוצעת עלתה בצורה דרמטית, והחיים של רוב בני האדם נהיו הרבה יותר נוחים.
יום העבודה התקצר ל 8 שעות, ובמקום לצאת לצוד או לעבוד בשדה, אנשים עברו לעבוד בעיר הגדולה או אפילו מהבית.
כיום, למבוגר החי בעולם המערבי יש פחות ילדים והרבה יותר זמן פנוי לבילויים.
כתוצאה מכך, הביקוש לכלבים שיודעים לשמור על שטחי אדמה, לצוד ארנבים או לרעות בקר הוחלף בביקוש לכלבים חברותיים ונוחים שמשתלבים בקלות בחיים העירוניים.

למעשה הכלב כבר מזמן לא רק "ידידו הטוב של האדם", אלא ממש חבר קרוב ואפילו בן משפחה.
מבחינת התנהגות והבעות פנים, מבין חיות המחמד הפופולריות (חתולים, ארנבים, ציפורים דגים וכו'), הכלבים הכי דומים לנו.
לכן קל מאוד לעשות האנשה לכלבים.
אני בטוח שאם היינו מגדלים קופים כחיות מחמד, המצב היה חמור יותר.

לפעמים הכלב יושב לאנשים על המקום הרגשי שבדרך כלל תינוק תופס, ואז המצב מחמיר.
הם מתחילים להתייחס ולדבר לכלב כאל תינוק, ובינתיים הכלב הוא זה שנפגע.
בכל פעם שהכלב בלחץ הם מרימים אותו על הידיים או מלטפים אותו (כי ככה הרי מרגיעים ילד), אבל בתכלס הם מתגמלים את הכלב על התנהגות של חרדה, ויוצרים כלב לא מאוזן.
תזכרו שבטבע, בעלי החיים לא מתגמלים חולשה, וכאשר אנחנו עושים זאת אנחנו מטפחים התנהגות לא רצויה.

למרות שהעולם מתקדם מאוד, הכלבים עדיין נשארו כלבים.
נשארה להם אותה פסיכולוגיה, ואותם צרכים שהיו להם מאז ומעולם.
דרך אגב, זה גם לא ישתנה בעתיד.

הכלב שלכם צריך מנהיג, לא הורה היסטרי

הכלב שלכם לא מחפש שתהיו ההורה שלו.
הוא מחפש שתהיו העוגן והיציבות שלו.
הדמות שהוא יכול להישען עליה, גם כשהעולם רועש.

ואתם יודעים מה? זה גם לא ישתנה.
הכלבים ימשיכו להיות כלבים, גם אם כל בני האדם יאמינו שהם "תינוקות עם ארבע רגליים".
לכלבים יש פסיכולוגיה משלהם וצרכים ברורים – וזה לא תלוי ברמת האהבה שלנו.

ואני אומר את זה גם בעצמי:
אני אוהב את הכלבה שלי ממש כמו את שאר הילדים שלי. באמת.
אבל בגלל זה בדיוק, אני לא מתייחס אליה כאל תינוקת.
אני מכבד אותה כבת להקה.
ואני משתדל בכל יום לתקשר איתה בשפה הטבעית שלה, ולאפשר לה לחיות באיזון.

10 טיפים שישנו לכם את החיים:

• חשיפה – חשיפה נרחבת ונכונה (עם דגש על נכונה) היא אבן היסוד ביצירת כלב מאוזן.
  בכל חייו של הכלב, החשיפה היא הגורם המשפיע ביותר.
  תזכרו שיש לכם הזדמנות יקרה מפז, לנצל את "התקופה הקריטית" (עד גיל 4 חודשים). אל תפספסו!
  גור שיחשף בצורה נכונה, יגדל לכלב חכם שיודע לפתור בעיות גם לבד ,יהיה נוח ונעים לסביבה, ולא יפחד בשום סיטואציה.

• אילוף טוב – שווה הכל.
  הכלב ילווה אתכם לפחות ב 10 שנים הבאות.
  ההשקעה הנבונה ביותר היא ליצור קשר עם מאלף כבר מהשלב הראשון של בחירת הגור, על מנת להתאים את הכלב אליכם ולא להפך.
  תזכרו: השקעה כספית (תכלס זה גם לא עולה הרבה) על שיעורי אילוף, תניב לכם רווח בכל יום במהלך כל חייו של הכלב.
  אין ספק שקשר טוב ובריא עם הכלב שלכם, ישפר מאוד את איכות החיים שלכם.

• אמירת שלום ולהתראות – אחד ההרגלים המגונים והנפוצים ביותר הוא היפרדות מהכלב כשיוצאים מהבית.
  בטבע הלהקה לא מתפרקת אלא רק במקרים חריגים, ובכל פעם שאתם נפרדים לשלום מהכלב, הוא מתרגם זאת כעל פירוק הלהקה.
  ההפרדות הזאת מועילה אך ורק לכם, וסתם יוצרת חרדות נטישה אצל הכלבים.
  לכן עליכם להתעלם מהכלב לפחות 20 דקות טרם יציאה מהבית.
  גם בחזרה לבית אתם צריכים להתעלם מהכלב ולתת לו תחושה שהרגע הייתם פה.התייחסו לכלב רק כשהוא חוזר למצב רביצה הרגיל שלו.

• אין עבר ועתיד – הכלבים חווים רק את ההווה.
  גם אם בסרטון בפייסבוק זה נראה שהכלב מצטער על הנזק שגרם לבית בהעדר הבעלים.
  לכן לעולם אל תתקנו / תחזקו את הכלב על מעשים מהעבר (שניות בודדות),
  כי הכלב פשוט יקשר את התגובה שלכם למעשים שלו מהדקה האחרונה.

• התרגשות גבוהה = קצר בתקשורת
  כאשר הכלב באובר התרגשות, המוח שלו חסום לתקשורת איתכם.
  נסו לתת פקודה "אלי" בזמן שהכלב רודף אחרי חתול… אני בספק אם הכלב ישמע אתכם בכלל.
  לכן אנחנו לא נתגמל את הכלב כאשר הוא בהתרגשות גבוהה.
  בכל פעם שסף הריגוש עולה יתר על המידה, תעשו המתנה ביחד עם הכלב: הכלב צריך להיות במצב ישיבה או רביצה עד שהוא נרגע.

• כלבים הם בעלי חיים – ולא בני אדם שכלואים בתוך גוף של כלב.
  הם היצורים הכי מדהימים בעולם!
  הם שונים מאיתנו, ויש להם צרכים ופסיכולוגיה משלהם.
  תכבדו אותם ותתנהגו אליהם בהתאם.

• מתח ברצועה – כשהרצועה מתוחה, הכלב נכנס לסטרס פיזי ונפשי.
  הקפידו שהרצועה תהייה רפויה, ותהנו מכלב רגוע יותר.

• הכרות בפעם הראשונה – כלב שפרק אנרגיה (תמיד עדיף טיול), יגיב יותר טוב לסיטואציה חדשה לו.
  לכן בכל פעם שנרצה להכיר לכלב: אורחים שבאים לבית / מקומות חדשים / חוויה חדשה/ כניסה לגינת כלבים וכו', אנחנו נעשה קודם טיול.
  בזמן מפגש עם אנשים, נותנים לכלב קודם להריח (70% מהתקשורת, זוכרים? ), ורק אז נגשים אליו.

• תגמול התנהגות לא רצויה – לעולם אל תתגמלו התנהגות לא רצויה של כלבכם.
  אם הכלב מראה פחד, התעלמו ממנו לגמרי (כמובן שימו לב שהוא לא בורח או תוקף וכו').
  כחלק מתהליך החשיפה חיזרו על אותה הסיטואציה בזמנים שונים.
  כאשר הכלב יגלה אומץ, תתגמלו אותו בנדיבות.
  במקרים שהכלב עובר על החוקים שלכם, תתקנו אותו!
  בשום פנים ואופן אסור לכם להבליג, אחרת הכלב יחזור על אותה ההתנהגות.

• התמדה – האחרון והחשוב ביותר.
  המפתח לשינוי התנהגות הוא התמדה.
  כלב שחי עם הבעלים כבר כמה שנים, מכיר אותו בעל פה, ברמת שפת הגוף והאנרגיה.
  רק מי שיתמיד עם הכלב יקצור את פירות ההשקעה.
  זכרו : סדר יום קבוע = פחות סטרס לכלב.

לסיום:
בעלי הכלבים  שקראו עד לכאן הם אלופים אמיתיים!
אם כולם היו משקיעים כמוכם בכלבים שלהם, העולם היה מדהים!
סיימתם ללמוד את היסוד הארוך ביותר, ולמעשה זהו היסוד הראשון מתוך ארבעת היסודות לאילוף כלבים בהצלחה.

עכשיו, יש ברשותכם את הכלי שיאפשר לכם להבין את הכלבים בצורה טובה יותר.
אם אתם רוצים להיות מגנט לכלבים, ולגרום להם להקשיב לכם בקלות, אתם מוזמנים להמשיך ליסוד הבא : פריקת אנרגיה.