המדריך המקיף לגמילה מצרכים: גור, כלב בוגר וכלב מאומץ

למה הכלב עדיין עושה צרכים בבית?

יש רגעים שמוציאים אותנו מדעתנו.
כמו לקום בבוקר, יחפים, רק כדי לדרוך בתוך שלולית פיפי שהייתה שם כל הלילה.
או לחזור הביתה מהעבודה ולגלות שהספה – כן, שוב – קיבלה "ביקור" מהכלב שאימצתם רק לפני שבועיים.
שלא נדבר על מקרים של קקי, שזה כבר ממש מבאס…

ואז מגיעות השאלות:
"עשינו הכול לפי ההנחיות, אז למה זה ממשיך?"
"זה הגיוני שגור בן 4 חודשים עוד לא גמול?"
"איך זה שכלב בוגר, שכבר אמור לדעת להתאפק, עדיין עושה בבית?"
"אולי הוא עושה לי דווקא?"

אתם לא לבד.
גמילה מצרכים בבית היא אחת הבעיות הכי נפוצות, הכי מתסכלות – והכי טעונות רגשית.
בין אם מדובר בגור טרי עם עיניים עגולות, או בכלב בוגר שהגיע מעמותה –
הפספוס החוזר גורם לנו להרגיש חוסר שליטה, חוסר הצלחה, ולעיתים גם חוסר חיבור.

אבל האמת?
הבעיה היא כמעט אף פעם לא בכלב.
היא בתקשורת שלכם.
ובשביל תקשורת נכונה – צריך להבין איך הכלב לומד.

אבל קודם כל תשללו בעיה רפואית

לפני שמתחילים לתכנן שגרת טיולים, לחפש את הטיימינג הנכון או לחלק חטיפים,
חשוב לעצור רגע ולשאול את:

"יכול להיות שהפספוסים לא נובעים מבעיה התנהגותית – אלא מבעיה רפואית?"

במיוחד אם מדובר ב:

• שינוי פתאומי אצל כלב שהיה גמול.
• תדירות גבוהה מאוד של עשיית צרכים.
• השתנה לא רצונית או תוך כדי תנועה.
• כלב בוגר שמתחיל לעשות צרכים בלילה.
• גור שעושה ממש כל 20 דקות.

במצבים כאלה – הדבר הראשון שצריך לעשות זה לפנות לוטרינר.
לפעמים מדובר בדלקת בדרכי השתן, בעיה במערכת העצבים, או מצב רפואי אחר שפשוט מקשה על שליטה.
ואין שום טעם לנסות "לאלף" בעיה רפואית.

רק אחרי ששוללים סיבה פיזית – אפשר באמת להתחיל לבנות תהליך גמילה יעיל.

הגמילה מצרכים כבסיס לקשר בריא

גמילה מוצלחת היא לא רק עניין של נוחות וניקיון.
היא הצעד הראשון בבניית אמון, שפה משותפת והרגלים נכונים לחיים שלמים עם הכלב שלכם.

כשגור לומד לעשות צרכים בחוץ, הוא מתחיל להבין אתכם.
כשכלב בוגר, שגדל בתנאים אחרים, לומד מחדש את הגבולות בבית – הוא לומד להרגיש שייך.
וזה מה שבונה את הקשר.

ולהיפך, כשכל פספוס הופך לצעקה, לניקוי עצבני, או לתחושת כישלון –
האמון נסדק, הקשר נחלש, והבלבול משתלט.

אז רגע לפני שאנחנו צוללים לעומק…
בואו ונבין איך כלבים חושבים, וכך נדע איך ללמד את הכלב לעשות צרכים רק בחוץ.

כלבים לומדים דרך ניסוי וטעייה.

אם הכלב עשה פיפי או קקי במקום מסוים, והכל עבר "חלק" – כלומר לא קרה שום דבר שלילי, אז מבחינתו זה מקום טוב לחזור אליו.
ואם היה שם גם ריח של צרכים מהפעם הקודמת? עוד יותר טוב.

כלומר, אם הגור או הכלב המאומץ עשה צרכים אפילו פעם אחת על השטיח בסלון, הוא יבחר באותו מקום שוב.
לא מתוך חוצפה, אלא מתוך הצלחה.

מנגד – אם הוצאתם אותו בדיוק בזמן, הוא עשה בחוץ, וקיבל מכם חיזוק טוב (חטיף קטן, מילה טובה או ליטוף)  הוא יזכור.
ובפעם הבאה שהשלפוחית תלחץ, הוא ירצה לחזור לאותו מקום שבו "הצליח".

עכשיו כשאנחנו מבינים את צורת החשיבה של הכלב,
בואו נצלול לעומק.

איך עושים את זה נכון?
איך נמנעים מהטעויות שכולם עושים?
ומה ההבדל בין אילוף גור רך לבין שיקום של כלב בוגר שלא למד אף פעם מה זה "מותר" ו"אסור"?

גמילת גור או כלב בוגר מצרכים? זו לא אותה משוואה

אם יש דבר אחד שחשוב להבין לפני שמתחילים תהליך גמילה – זה שגורים וכלבים בוגרים לא נמצאים באותה נקודת פתיחה.
לכל אחד מהם יש יכולות אחרות, צרכים אחרים, וסיבות שונות לכך שהוא עושה צרכים בבית.

לצפות מגור להתאפק כמו כלב בוגר – זה לא ריאלי.
לצפות מכלב בוגר שלעולם לא למד גבולות, להבין את הכללים לבד – זה לא הוגן.

אז בואו נפרק את זה:

 גורים – זה לא חינוך לקוי, זו פשוט פיזיולוגיה

לגור קטן פשוט אין שליטה מלאה על שלפוחית השתן.
כמו תינוק, הוא לא מסוגל להתאפק הרבה – גם אם מאוד רוצה.
והוא לומד דרך חזרתיות, זמנים קבועים וחיזוקים מדויקים.

גור בן 8-12 שבועות, למשל, יכול להתאפק שעתיים בערך. לא יותר.
אם הלו"ז היומי שלכם לא מתואם עם זה – הוא יעשה בבית, ולא "כי הוא עקשן".

ולכן, אם אתם מצפים מהגור שיתאפק כמו כלב בוגר, אתם תיכנסו מהר מאוד למעגל של תסכול.

 כלבים בוגרים – הרגלים ישנים

הרבה אנשים שמאמצים כלב בוגר מניחים ש"בטח הוא כבר גמול".
אבל האמת? לא מעט כלבים בוגרים מעולם לא למדו לעשות צרכים במקום קבוע.
ואצל אחרים, החיים בתנאים קשים, או חוסר עקביות מהעבר, פשוט מחקו את ההרגלים שהיו.

חלקם למדו לעשות על עיתון. חלקם עשו בכלוב. חלקם פשוט עשו איפה שרצו – ואף אחד לא אמר להם אחרת.
אז כשהם מגיעים לבית חדש, עם חוקים חדשים, הם מבולבלים.
והם לא מבינים מה לא בסדר, או למה אתם מתעצבנים.

והבשורה הטובה?
גם בגיל 3, 5 או אפילו 10 שנים – אפשר ללמד כלב גמילה מצרכים.
אבל צריך לבנות אמון, ליצור שגרה ברורה, ולחזק את הכלב כשכן מצליח, ובמיוחד לא לכעוס כשהוא מפספס.

אז מה ההבדל בין גורים לבוגרים?

השורה התחתונה?
גמילה טובה היא לא רק שאלה של גיל – אלא של התאמה.
תתאימו את הדרך לכלב שלכם, ותראו איך גם הוא מתחיל להתאים את עצמו אליכם.

כמה זמן לוקח לגמול כלב מצרכים?

בוא נדבר רגע על אחת האכזבות הכי נפוצות של בעלי כלבים:

"הוא עשה קקי בחוץ שלוש פעמים – חשבתי שסיימנו!"
"כבר שבועיים בלי פספוס – ופתאום שוב שלולית בסלון."

וזה בדיוק העניין:
הרבה אנשים חושבים שגמילה מצרכים זה רגע.
אבל גמילה אמיתית היא תהליך – לא טריק, לא קסם, ולא שלב שעוברים בין לילה.

כמה זמן זה באמת לוקח?

כמובן שזה תלוי בגיל, בסביבה, ובמיוחד בהתנהלות שלכם.
אבל הנה הערכה כללית, כשעובדים נכון:

* בהנחה של עקביות, פיקוח, חיזוקים נכונים והוצאה בזמנים מתאימים.

תיחום – הסוד הכי חשוב לגמילה מהירה ונקייה

אם יש כלי אחד שאני יכול להמליץ עליו בלי לחשוב פעמיים – זה תיחום.
ולא, זה לא עונש. זה לא "לכלוא" את הכלב.
להפך. בשימוש נכון, זה מעולה לכלב ומאפשר לו מרחב בטוח להירגע ולנוח.
זו  גם הדרך הכי מהירה, הכי הומאנית והכי טבעית ללמד כלב לעשות צרכים רק במקום הנכון.

למה תיחום לכלבים הוא קריטי כל כך?

כלבים לומדים דרך ניסוי וטעייה.
אם תיתנו לכלב להסתובב חופשי בבית הוא ימצא לעצמו פינה שקטה, יתרוקן שם מצרכים, וילמד שזה אחלה מקום ויחזור לעשות שם גם בפעם הבאה שיצטרך.

אבל אם בזמן שאתם לא משגיחים עליו במאת האחוזים הוא נמצא בתיחום –
אין לו כמעט הזדמנויות "ללמוד" איפה בבית אפשר לעשות צרכים.
ובמקום ללמוד לעשות על השטיח, הוא ילמד להתאפק – או לעשות על הפד בלבד (אם עובדים עם פד זמני בגדר).

בזמן הנכון, אתם תוציאו את הכלב מהתיחום, ישר לעשות צרכים מחוץ לבית, במקום הקבוע (זה קריטי), וכשתחזרו לבית, תאפשרו לכלב להסתובב בבית.
בהשגחה מלאה כמובן.

יש מצב שאתם לא משגיחים על הכלב?
תכניסו אותו לתיחום.
כן, גם אם זה רק לדקה שאתם הולכים לשירותים וכדומה.

תזכרו: תיחום מאפשר לכם ללמד את הכלב באפס טעויות, וזה שווה זהב בשלב הזה.

כלבים לא עושים צרכים איפה שהם אוכלים וישנים

זו אחת ההתנהגויות הכי טבעיות לכלבים – והכי שימושיות עבורנו.

אם תגדירו לגור אזור תיחום קטן, שבו הוא אוכל שותה וישן,
הוא אוטומטית יתחיל להתאמץ לשמור על המקום הזה נקי.

וזו בדיוק הנקודה שתעזור לו להתחיל לפתח שליטה, ולכם ללמד אותו לאן כן הולכים.

סוגי תיחום – מה האפשרויות, ומה אני ממליץ?

1. גדר גורים

• שטח קטן ומוגדר בתוך הבית
• אפשר להניח בו מיטה, קערת מים ופד
• מתאים לגורים צעירים מאוד בשלב הראשוני של הגמילה
• מאפשר תנועה, אבל לא גישה חופשית לכל הבית

מתי להוציא מהגדר?
רק כשאתם משגיחים במאה אחוז.
אחרת – הפספוס מובטח.

2. תא הטסה / כלוב אילוף (ההמלצה האישית שלי)

לדעתי  זה הכלי הכי אפקטיבי לגמילה מצרכים.
למה? כי בתוך כלוב אילוף בגודל נכון, אין מקום לפד.
והכלב  לא יעשה צרכים איפה שהוא ישן.
זה מנצל את האינסטינקט הכי בסיסי שלו: לשמור על המרחב האישי נקי.

כשמשתמשים בכלוב נכון:

• הכלב לומד להתאפק
• לומד להירגע כשהוא לבד 
• והכי חשוב – הכלב לומד לעשות צרכים רק בחוץ, לא "באפשרות גיבוי" כמו פד.

אבל שימו לב – וזה חשוב במיוחד לגורים:

לעולם לא משאירים גור בתוך כלוב מעבר לזמן שהוא מסוגל להתאפק.

אחרת, הוא לא יצליח להתאפק, וילמד לעשות צרכים על המיטה שלו.

וזה הרגל הרסני שקשה מאוד לתקן.
אני אישית פגשתי לא מעט כלבים שאומצו מכלביות, שמורגלים לעשות צרכים על המיטה שלהם.
פשוט כי לא הייתה להם ברירה, כשהיו בהסגר העירוני ונשארו שעות בכלוב.

לכן – אם אתם משתמשים בכלוב אילוף, תשימו לב לזמנים שהגור מסוגל להתאפק לפי הגיל שלו (חודש = שעת התאפקות ).

 3. סגירת חדר קטן – רק כשאין ברירה

• מתאים לכלבים בוגרים
• מאפשר תנועה, אבל מגביל גישה
• יכול לכלול מיטה, מים וצעצוע, ולפעמים גם פד, אם יש קושי בהתאפקות
  

טיפ לסיכום:

תיחום לא נועד להעניש, הוא נועד ללמד.
והכלב שלכם ילמד רק אם נעשה שימוש נכון בתיחום. 

איך בוחרים גודל נכון לכלוב אילוף?

כדי שכלוב אילוף באמת יעזור לגמילה, הגודל שלו חייב להיות מדויק.

• הוא צריך להיות מספיק גדול כדי שהכלב יוכל לעמוד, להסתובב, ולשכב בנוחות.
• אבל לא מספיק גדול כדי שהוא יוכל "לחלק את החלל" – לעשות צרכים בפינה אחת ולישון באחרת.

אם הכלוב גדול מדי  הוא עלול להפוך למשטח פספוסים במקום לכלי אילוף.

טיפ קטן: אם רכשתם כלוב גדול בשביל שיתאים לכלב גם כשיגדל, רצוי להשתמש במחיצה זמנית שמקטינה את השטח כרגע – ותורחב בהמשך בהתאם לגודל הכלב.

מעבר מתיחום לחופש – מתי ואיך עושים את זה נכון

התיחום הוא כלי זמני בלבד.
המטרה שלנו היא להוריד את התיחום כמה שיותר מהר: ברגע שהכלב מבין את כללי הבית,
לא עושה צרכים בפנים, ויודע מה מותר ומה אסור (למשל: עליה על ספות, לעיסת חפצים  וכו').

לכן בכל הזדמנות שיש לכם להשגיח עליו – תוציאו אותו מהתיחום.
הוא צריך להסתובב בבית, לחוות את הסביבה, וללמוד בתוכה לא לעשות צרכים.

אם צריך – תצאו איתו החוצה להתפנות, ותחזרו.
אבל אל תשאירו אותו נעול סתם כשאפשר ללמד אותו תוך כדי החיים.

ככל שהכלב יהיה יותר חופשי בבית, ככה הוא ילמד לשמור על הבית נקי.

רק חשוב:
אל תפספסו את זמני ההוצאה לצרכים.
פספוס אחד, ואתם עלולים להתחיל את כל התהליך מחדש.

גמילה מצרכים לגורים – ככה בונים הרגלים מהיום הראשון

אם יש משהו שצריך לזכור על גורים – זה שהם לומדים בכל רגע נתון.
גם כשאתם לא חושבים שהם "בשיעור".
ולכן, הדרך שבה תתנהלו בשבועות הראשונים תקבע האם הגור ילמד להתפנות בחוץ, או על השטיח ליד הספה.

תדירות הוצאה – הרבה יותר ממה שאתם חושבים

הגור שלכם לא יכול להתאפק לאורך זמן.
לא כי הוא עקשן, פשוט אין לו עדיין שליטה פיזית על שלפוחית השתן.

הכלל: גיל הגור בחודשים = מספר השעות המקסימלי שהוא יכול להתאפק

לדוגמה:

• גור בן חודשיים – כל שעתיים
• בן 3 חודשים – כל 3 שעות
• בן 4 חודשים – כל 4 שעות
• בלילה אפשר להאריך קצת, אבל ביום – תדירות הוצאה גבוהה היא מפתח להצלחה.

הזמנים הקריטים להוציא החוצה לצרכים

1.  5 -15  דקות אחרי אוכל או שתיה
2.  מיד אחרי שינה
3.  מיד אחרי משחק

מה לגבי אוכל ושתייה?

• קבעו שעות אוכל קבועות.
• מים צריכים להיות זמינים כל היום – אבל שימו לב לזמני שתייה.
  אצל גורים או כלבים שקשה להם להתאפק, שתייה מרובה תוביל לצרכים.
  הוציאו את הכלב החוצה לאחר השתייה.
  10 דקות אצל גורים, חצי שעה אצל בוגרים.
• בלילה מורידים לכלב את המים – חצי שעה לפני שהולכים לישון.
  אני מבטיח לכם שהוא לא ימות מצמא עד לבוקר.

 איך לחזק את הכלב כשעושה בחוץ – ולמה זה כל כך חשוב

הרבה גורים יוצאים לטיול בחוץ, ואז חוזרים לעשות צרכים בבית.
למה? כי הם לא יודעים שהכי כיף לעשות צרכים בחוץ!

אז דבר ראשון, תורידו את הגור לעשות צרכים תמיד באותו מקום.
זה יאיץ את תהליך הגמילה.
הגור פשוט יקשר את המקום, לעשיית צרכים.
בדיוק כמו שאתם נכנסים לשירותים בבית….

חיזוק נכון:

• ברגע שהכלב מסיים לעשות צרכים (מייד באותה שניה!)
• מילה טובה: "כלב טוב!", "איזה יופי!"
• חטיף קטן
• קשר עין, טון שמח, וליטוף

המטרה: לגרום לכלב לרצות לעשות שוב – בדיוק באותו מקום, בדיוק באותו מצב.

 איך מגיבים לפספוס בבית?

1. אל תצעקו. זה לא ילמד אותו – זה רק יבלבל אותו.
2. אל תובילו אותו "להראות לו מה עשה". הוא לא מבין את זה.
3. פשוט ניקוי יסודי עם חומר מתאים, ושימו לב מתי זה קרה – כדי למנוע בפעם הבאה. השתדלו לנקות כשהכלב לא רואה.

גורים לומדים מהצלחות – לא מענישה.
כל פספוס הוא שיעור בשבילכם, לא עונש בשבילו.

איך מלמדים גור לעשות צרכים על פד, ולמה זה פתרון זמני בלבד

בואו נשים את הקלפים על השולחן:
הכי טוב שהגור ילמד מהיום הראשון לעשות צרכים רק מחוץ לבית.
אבל המציאות? אצל הרבה אנשים אין מי שיהיה בבית כל כמה שעות כדי להוציא אותו החוצה בזמן.

גור קטן לא יכול להתאפק 6–8 שעות.
ואם הוא לבד בבית, הוא יעשה איפשהו.
וכשהוא יעשה על השטיח, על הספה או ליד הדלת, הוא ילמד ששם זה מותר.
ופה בדיוק נכנס הפד – כפתרון ביניים בלבד.

אז מתי כן להשתמש בפד?

• אם אתם עובדים מחוץ לבית ואין מי שיפקח על הגור.
• אם יש לכם גור מתחת לגיל 5–6 חודשים.
• אם מדובר בימים הראשונים לאחר האימוץ, עד שתתייצב השגרה.

אם יש לכם מישהו בבית במשך היום – דלגו על הפד.
פשוט לא תצטרכו אותו.

הדרך הכי נכונה להשתמש בפד: פדים + גדר גורים

כדי ללמד את הגור להשתמש בפד מבלי לפתח בלבול או הרגלים לא רצויים – חייבים לשלב את הפד בתוך גדר גורים.

איך זה עובד?

1. הכניסו את הגור לגדר גורים בכל זמן שהוא לא בהשגחה מלאה.
   אם אתם לא מסתכלים עליו – הוא צריך להיות בגדר.
2. בפנים שמים שלושה דברים בלבד:
   • מיטה רכה
   • קערות אוכל ומים
   • פד – ממוקם כמה שיותר רחוק מהמיטה והאוכל
3. בשלב הזה הגור ילמד לבד:
   הוא ישחק, ישן, וכשיצטרך להתפנות, ילך לאזור הפד ויעשה שם.
   זו ברירת מחדל טבעית – כלבים לא עושים איפה שהם ישנים ואוכלים.

מה קורה אם הוא מפספס ועושה על הרצפה?

זה קורה, במיוחד בהתחלה.
אל תכעסו. אל תתרגשו. פשוט נקו ביסודיות.

המטרה: צרכים מחוץ לבית, הפד הוא רק גיבוי.

זה אולי החלק הכי חשוב בכל העניין הזה:

המטרה שלכם היא לא ללמד אותו לעשות על הפד.
המטרה היא ללמד אותו לעשות מחוץ לבית – והפד קיים רק בשביל המצבים שאין ברירה.

לכן, בכל פעם שאתם מוציאים את הגור מהגדר, דבר ראשון תצאו איתו מחוץ לבית.

• שימו עליו רצועה בתוך הגדר.
• הוציאו אותו ישירות החוצה.
• כשהוא עושה צרכים  – תחזקו בהתלהבות.
• הישארו איתו בחוץ עוד כמה דקות, כדי שלא יקשר בין עשיית צרכים לחזרה מיידית פנימה.

 סיכום: גמילת גור מצרכים עם פדים – שלבים ברורים

• בתוך גדר גורים: מיטה, מים, אוכל, פד (הרחק מהמיטה).
• תיחום מלא כשאין השגחה.
• אין שחרור חופשי בבית – אלא אם אתם עם עיניים עליו.
• יציאה מחוץ לבית, ישירות מהגדר עם רצועה.
• חיזוק בחוץ על הצלחות.
• חזרה לגדר בכל פעם שאין השגחה מלאה.

השתמשו בפד כמו שמצמידים גלגלי עזר לאופניים:
רק עד שהגור מספיק בשל לרכב לבד.
תעשו את זה נכון – והוא יזנח את הפד לבד.

גמילה מצרכים לכלבים בוגרים – זה לא מאוחר מדי

יש בעלי כלבים שחושבים:

"אם הוא כבר בן שנה, שנתיים, חמש – מה כבר אפשר ללמד אותו עכשיו?"

אז בואו נבהיר את זה חד וחלק:
גם כלב בן עשר יכול ללמוד לעשות צרכים רק בחוץ.
אבל הדרך לשם שונה – כי האתגר כאן הוא לא פיזי, אלא התנהגותי, רגשי ובעיקר הרגל.

כלבים שלא גמלו אותם כגורים, לא אשמים.

רבים מהכלבים המאומצים מעולם לא חיו בבית.
הם נולדו ברחוב, או שהיו בכלבייה, או בבתים שבהם פשוט לא לימדו אותם.

מה שהם למדו זה:

• לעשות איפה שמתחשק.
• להסתיר פספוסים כדי לא להיענש.
• להחזיק שעות בלי להבין מתי ואיפה מותר להתפנות.

התוצאה? בלבול עמוק וחוסר אמון.

גם כלב שגר בבית כל חייו, אבל עבר בין בעלים שונים או לא קיבל גבולות ברורים –
יכול לפתח הרגלים שגויים שתקועים עמוק.

כמו:

• השתנה בכניסה לבית.
• עשייה על רהיטים.
• סימון עקבי באותם מקומות.

הוא לא עושה את זה "מתוך רוע", אלא מתוך הרגל שלא תוקן, או בלבול בין "מותר" ל"אסור".

וההרגל הזה לא יעבור לו לבד.
זה דורש תיחום, שגרה מדויקת, והתחלה כמעט מחדש, ממש כמו עם גור.

חרדה, סטרס והסתגלות לבית חדש

כלב מאומץ שהגיע אליכם אחרי עמותה, משפחה קודמת או אפילו רחוב – נמצא ברמת סטרס גבוהה.

הוא לא יודע אם זה בית זמני.
הוא לא מכיר את הריחות, האנשים, הקולות.
והרבה פעמים הוא עושה צרכים מתוך מתח.

יכול להיות שהוא התאמץ להתאפק, לא הצליח, ועכשיו גם מרגיש שאתם כועסים.
והתגובה הלא נכונה שלכם? רק מחזקת את הלחץ.

אז איך בונים שגרה חדשה  ומחזירים שליטה?

החדשות הטובות הן שזה אפשרי.
אבל כמו בשיקום של אדם, זה דורש סבלנות, חמלה, ודיוק.

הנה העקרונות שמובילים תהליך מוצלח לגמילה מצרכים בבית:

איך ללמד כלב לעשות צרכים בחוץ

1. תיחום – כמו גור.
   גם כלב בוגר צריך ללמוד מחדש גבולות.
   בלי מרחב חופשי, בלי "להסתובב לבד בבית".
   השתמשו בכלוב הטסה / אילוף.
   בכל פעם שאתם לא משגיחים על הכלב, הכניסו אותו לכלוב על מנת שלא יעשה צרכים בבית, והגמילה תתעקב.
2. הוצאה בזמנים קבועים למקומות קבועים.
   כל 3–4 שעות בהתחלה, גם אם לא מתחשק לכם.
   שגרה קבועה = ביטחון לכלב.
   הקפידו ללכת לאותו מקום, על מנת שהכלב יקשר בין המקום לעשיית הצרכים.
   לאחר עשיית הצרכים, תשארו עוד כמה דקות, כדי שהכלב לא יקשר בין עשיית הצרכים ושינוי המסלול.
   
   הסבר: אם בכל פעם שהכלב יעשה צרכים, אתם תחזרו מייד לבית – הכלב ילמד שככל שהוא מתאפק, הטיול נמשך, ולכן הוא לא ימהר לעשות צרכים.
3. חיזוקים מדויקים.
   גם כלב בן 5 רוצה לדעת שאתם מרוצים ממנו.
   תחזקו אותו בחוץ כאילו הוא גור בן חודשיים.
4. הפחתת מתח.
   אל תכעסו. אל תעשו עניין. תגובה רגשית מוגזמת עלולה לקבע את ההתנהגות.
   ויותר גרוע…. הכלב ילמד לעשות צרכים כשאתם לא רואים אותו, ואז יחכו לכם 'הפתעות' בכל מיני חדרים בבית.
5. מעקב וניטור.
   שימו לב מתי ואיפה קורים הפספוסים.
   ככה אתם תלמדו להכיר טוב יותר את הכלב, וללמוד את הסימנים המקדימים שהוא עושה לפני עשיית צרכים.

מתי כדאי לקרוא למאלף כלבים מקצועי?

בואו נגיד את זה בצורה הכי פשוטה:

אם אתם מרגישים שאתם כבר לא בטוחים מה נכון לעשות – זה הזמן לבקש עזרה.

לא כל אחד נולד מאלף.
וגם לא כל אחד צריך להיות.
גמילה מצרכים נראית פשוטה על הנייר, אבל לפעמים היא נהיית כל כך מתסכלת, שאתם מרגישים שאתם מאבדים את הסבלנות.
או גרוע מזה, את הקשר עם הכלב.

עדיף לפנות למאלף מקצועי שיודע לאבחן את הבעיה ולכוון אתכם – מאשר להיתקע בעוד חודשים של תסכול, בלבול ובית מסריח.
גם אם זה לא מאלף של בית הכלבים, אל תישארו לבד עם זה.

אז מה הסימנים שאתם צריכים לפנות לעזרה?

1. עברו שבועות (או חודשים) – והפספוסים נמשכים.
   ואתם מרגישים שאתם עושים "הכול נכון".
2. הכלב עושה צרכים רק כשאתם לא רואים.
   מה שמעיד על בלבול, פחד או הרגל שנוצר בעקבות עונשים.
3. יש עשייה רק במקומות מסוימים – כמו המיטה, הספה או פינות נסתרות.
   זה לרוב סימן לקיבעון התנהגותי.
4. הכלב עושה צרכים על המיטה שלו.
   וזה כבר אומר שהמצב יותר מורכב, ודורש מאלף מנוסה.
5. יש סימני סטרס ברורים:
   • ריור מוגבר
   • התנהגות היפראקטיבית
   • השתנה מלווה בפחד או כניעה
   • עשיית צרכים בבית, בזמן שאתם מתארגנים לעבודה
6. אתם מרגישים מותשים, מאוכזבים או אפילו כועסים על הכלב.
   וזה אולי הסימן הכי חשוב – כי בשלב הזה, לא רק הכלב צריך עזרה. גם אתם.

מה מאלף כלבים יכול לעשות שאתם לא?

• לאבחן האם מדובר בבעיה התנהגותית או רפואית.
• לבנות תוכנית יומית ברורה, מותאמת לכלב וללו"ז שלכם.
  
• לזהות טעויות קטנות שמעכבות את כל התהליך.
• לחזק אתכם כהורים – ולתת ביטחון שאתם בכיוון הנכון

לפעמים כל מה שצריך זה פגישה אחת כדי לראות את התמונה מחדש.
אל תחכו לרגע שבו תמצאו את עצמכם מרימים ידיים.
אם הכלב שלכם חשוב לכם – תנו לו את הסיכוי ללמוד, ולכם את הסיכוי להצליח.

עקביות בין כל בני הבית – או שכל התהליך מתפרק

אפשר להשקיע בכל פרט, לקרוא מאמרים, לתזמן יציאות, לחזק כמו שצריך –
אבל אם בן הזוג נותן חטיפים סתם ככה, הילד מוציא את הגור בלי להודיע, או שסבתא מרשה לו להשתין על המרפסת –
הכלב פשוט לא יבין מה אתם רוצים ממנו.

כלב צריך גבולות ברורים  ולא חוקים שמשתנים לפי מי שנמצא בבית.

לכן, אני ממליץ לכם:
צלמו מסך. הדפיסו. ותדביקו על המקרר.
שהשגרה תהיה ברורה לכולם.
ככה כל בני הבית ילמדו יחד, והכלב ילמד מהר.

טיפים מסכמים – איך לחנך את הכלב לעשות צרכים בחוץ?

1. להוציא החוצה מיד אחרי שינה, אוכל או משחק
   אלה הרגעים הכי צפויים להתפנות – אל תחכו שיבקש. תקדימו אותו.
2. שימו לב לסימנים פיזיים והתנהגותיים
   הכלב מאותת – אתם רק צריכים לדעת לקרוא אותו:
   • הליכה במעגלים  – כאילו מחפש פינה מבודדת.
   • רחרוח רצוף – במיוחד על הרצפה או איפה שכבר עשה בעבר.
   • אנחות, יבבות או נביחות קלות – במיוחד ליד הדלת.
   • חוסר שקט כללי – הולך הלוך ושוב, נראה לחוץ.
   • ישיבה מול הדלת או מבט שמכוון אליכם – זו הדרך שלו להגיד: "אני צריך עכשיו".
   • קפיצה פתאומית או התרגשות בזמנים קבועים – סימן ששעון הבטן שלו מדויק יותר משלכם.
3. אם אין השגחה – הכלב בתיחום.
   זו לא ענישה, אלא מסגרת בטוחה שמונעת טעויות ומקדמת הצלחות.

אם הגעתם עד לכאן – זה אומר שאכפת לכם.
שהקשר עם הכלב חשוב לכם. וזה כבר המון.
אז באמת כל הכבוד.
השקעתם בלקרוא, להבין, ללמוד – וזה בדיוק מה שבונה מערכת יחסים טובה.

מאחלים לכם המון הצלחה בדרך, במיוחד אם מדובר בגור צעיר או בכלב שמתחיל איתכם פרק חדש.
ואל תשכחו, גם ההורים הכי טובים מבקשים עזרה לפעמים.
מאלף מקצועי יכול לעשות סדר, לחסוך תסכולים, ולהחזיר את הביטחון.
ואם תצטרכו – אנחנו כאן. בלי התחייבות, ובלי לחץ.