מכירים את הסיטואציה?
אתם יוצאים עם הכלב לטיול בוקר. הרחוב כבר מתעורר, כולם ממהרים לעבודה, יש קצת לחץ באוויר, ואתם מנסים להספיק את הסיבוב לפני שהיום באמת מתחיל.
ובדיוק כשאתם מתקרבים למעבר חצייה או לדשא, ממול צצים בן אדם עם כלב.
אתם מסתכלים עליהם לרגע – ובאותו הרגע כבר ברור לכם:
לא תהיה לכם שום בעיה לעבור לידם.
הם הולכים רגוע.
לא נראים דרוכים, לא גוררים אחד את השני ולא עסוקים במאבקי שליטה.
הבן אדם הולך בשקט, הכלב הולך לידו, בלי למשוך, בלי נביחות, ובלי דרמות.
וזה לא שהם לבד ברחוב – גם סביבם יש תנועה, מכוניות, רוכבי אופניים, אנשים מדברים בטלפון, כל האקשן הרגיל של בוקר ישראלי.
אבל הם? רגועים. שלווה כזאת ששמה על מיוט את כל הרעש מסביב.
ועכשיו אתם מסתכלים על הכלב שלכם.
והוא?
הוא כבר זיהה את הכלב שלהם מרחוק, והוא מת כבר לגשת ולהכיר.
מתרגש, מושך ברצועה, אולי אפילו כבר מתחיל לקשקש בזנב באובססיה, כמו שהוא תמיד עושה כשהוא מזהה כלב אחר.
וברגע שהם מתקרבים – בום. הכלב שלכם מתפרץ.
נביחות. קפיצות. משיכות חזקות ברצוע… הכלב שלכם פשוט נכנס לאקסטזה.
ומה שנשנאר לכם לעשות, זה להחזיק בכל הכוח ברצועה, כדי שהכלב שלכם לא ישתחרר.
והם? שום תגובה.
הם פשוט ממשיכים ללכת כאילו אתם בכלל לא שם.
אבל זה לא אשמתכם, נכון?
ברור. אתם לא עשיתם כלום רע.
זה לא שאתם מאלפים לא טובים או לא מבינים בכלבים.
פשוט… הכלב שלכם כזה. מלא מרץ. דעתן. סקרן. חברותי (או תוקפני).
והכלב שלהם נראה רגוע כי הוא כנראה כבר בן 8, ראה הכל, חווה הכל, ועכשיו הוא רק רוצה לעשות פיפי ולחזור לישון.
אז זה לא חוכמה גדולה…
כי תנו לאיש הזה להחזיק את הרצועה של הכלב שלכם – ונראה איך הוא יסתדר.
סביר להניח שגם הוא ייגרר, גם הוא יתעצבן, גם הוא יתבלבל…
אז זהו, שלא.
בכנות? גם אם הייתם מתחלפים בכלבים – זה היה נגמר באותה הצורה בדיוק.
הוא היה נשאר רגוע, והכלב שלצידו (כל כלב, גם שלכם) היה מגיב בהתאם.
אז למה זה קורה, ומה ההבדל בינכם?
בואו נחזור רגע לבית הספר היסודי.
יש את השיעורים האלה שמגיע מורה מחליף, ואתם כתלמידים, מריחים את זה מקילומטר.
עוד לפני שהמורה נכנס לכיתה, כולם כבר מריצים בדיחות, מחליפים מקומות, מחליפים שמות, הכול באווירה של "חגיגה".
ואז המורה נכנס. מנסה להעמיד פנים של סמכות.
צועק "שקט!".
מאיים במבחן.
מדבר על עונשים.
אבל אף אחד לא מתרגש.
כי זה ברור לכולם – הוא לא באמת שם.
הנוכחות שלו רופפת. משהו לא יושב. אין עמוד שדרה.
והכיתה? מתנהגת בהתאם. שיעור חופשי, כאוס מוחלט.
לא כי הילדים רעים – אלא כי אין שם דמות שאפשר לסמוך עליה.
אבל אז עובר שבוע, ומורה מחליף אחר מופיע בכיתה.
הוא נכנס לכיתה חמש דקות לפני הצלצול, עומד ליד הלוח בשקט, עובר עם מבט על כל הכיתה.
הוא לא צועק, לא מאיים, לא משחק משחקים.
פשוט מדבר בשקט, עומד כמו עץ – יציב, רגוע, בטוח בעצמו.
והילדים בכיתה – כולם שקטים ומנומסים.
לאט לאט, אחד אחרי השני, מתיישבים, מקשיבים, אפילו משתתפים.
בלי צעקות. בלי איומים. רק נוכחות.
זה בדיוק מה שקורה גם עם הכלב שלכם.
זה לא עניין של מזל, ולא של סוג הכלב.
ההבדל האמיתי הוא בנוכחות.
האם אתם מגיעים לטיול כמו המורה הראשון – קצת מתוחים, עסוקים, מקווים לטוב?
או שאתם מגיעים כמו המורה השני – יציבים, בטוחים, משדרים "אני מוביל כאן"?
כלבים, בדיוק כמו ילדים – מזהים נוכחות.
וזה לא קשור בכלל לעונשים, לפקודות, או לכמה פעמים אמרתם "שב".
זה קשור לשאלה אחת פשוטה:
האם אתם משדרים שהכל בשליטה?
שהכלב יכול לסמוך עליכם?
שאתם לא סתם בקצה הרצועה, אלא אלה שמובילים את הטיול?
וברוב המקרים, כלבים לא "עושים דווקא", לא "מתנהגים לא יפה", ולא "לא מכבדים את הבעלים".
הם פשוט מגיבים לתנאים בשטח.
כלבים הם יצורים של נוכחות, אנרגיה, ודינמיקה.
אם הם מרגישים שיש לידם מישהו רגוע, אסרטיבי וברור – הם יירגעו.
אם הם מרגישים לחץ, התלבטות או אנרגיה מבולבלת – הם יובילו.
וזה לא קשור לסוג הכלב.
זה קשור לאנרגיה שלכם.
בטבע, אין מקום למנהיגים לא יציבים
כל בעלי החיים, שחיים בלהקה – בין אם זו להקת זאבים, קבוצת פילים או עדר כבשים, עוקבים אחרי מנהיג.
והמנהיג הזה חייב להיות יציב נפשית.
אם הוא לא יציב? הלהקה פשוט תתפרק, או תסיים את היום כארוחת ערב של מישהו אחר.
בטבע, אין סבלנות למנהיג מהסס או לא יציב נפשית.
כי מנהיג לא החלטי – מוביל את הלהקה לאסון.
כלב שמרגיש לידו בן אדם רגוע ואסרטיבי – ירגיש שהוא בידיים בטוחות.
וכשהוא מרגיש ככה, הוא גם מוכן לעקוב אחרי הבן אדם.
זה קורה באופן טבעי. בלי פקודות, בלי צעקות, בלי מאבק.
הוא פשוט בוחר ללכת אחריכם – כי האנרגיה שלכם משדרת ביטחון.
חשוב שתבינו: כלבים לא בוחרים מנהיג לפי כמה אתם אוהבים אותם.
כלב לא יקשיב ויכבד אתכם בגלל שאתם נותנים לו לישון במיטה שלכם, או בגלל שקניתם לו אתמול את הבובה שהוא הכי אוהב…
כלב יראה בכם כמנהיגים רק אם הוא יבחין שאתם משדרים אנרגיה שלוה ואסרטיבית.
ולכן הבסיס לכל הקשר מתחיל מכאן.
כמובן שיש עוד גורמים המשפיעים על אופי הכלב כגון גזע, גנטיקה, רמת אנרגיה, סביבת גידול וכו'.
אבל כרגע בואו נתמקד בנושא שלנו, אסרטיביות.
למה כלבים צריכים מנהיג רגוע ואסרטיבי ומה זה בכלל אומר ?
בזמן ההמלטה, אמא כלבה מאוד שקטה ורגועה וזאת בעצם האנרגיה הראשונה שהגורים חווים כשהם באים לעולם.
האמא היא המנהיגה הבלתי מעורערת של הגורים, והיא תמיד תציג לגורים אנרגיה שלווה ואסרטיבית.
האמא היא מקור האנרגיה של הגורים, וממנה הם לומדים איך להתנהג.
היא לעולם לא תגיע מלאת התרגשות להאכיל את הגורים.
הגורים לא יקבלו אוכל אם הם מתרגשים, לחוצים, מתוחים אגרסיביים או דומיננטים.
הם יקבלו אוכל רק כשהם כנועים ורגועים.
במשך הזמן, אותו הגור ילך אחר מנהיג להקה שמתנהג בדיוק באותו האופן שאמא כלבה התנהגה, שלווה ואסרטיבית.
רוב בני האדם מתנהגים בדיוק הפוך מהטבע של הכלב.
בגלל שאוהבים לראות את הכלב מתרגש (אצלינו זה נתפס כשמחה), מאז שהוא גור, אנחנו מלהיבים אותו בכל הזדמנות (רוצה טיול?? רוצה לאכול?? רוצה חטיף??).
בשלב זה אנחנו הופכים להיות מקור אנרגיה מרוגשת לכלבים, וזו הסיבה שכלבים לא מקשיבים לבעלים (יש עוד סיבות כמובן).
בני האדם אוהבים לראות את הכלבים שלהם "שמחים", משתגעים, קופצים, נובחים ומקשקשים בזנב כאשר הם חוזרים הביתה מיום העבודה.
שימו לב שמנקודת מבטו של הכלב, זה ממש לא מה שקורה.
כלבים שמתרגשים יתר על המידה עושים זאת מכיוון שאין להם כללי התנהגות, כמו 'לאן ללכת?', או 'מה לעשות?' במצבים מסוימים.
על כן, האנרגיה של הכלב מתפזרת בצורה אקראית לכל עבר.
כאשר הגוף של הכלב נמצא בהתרגשות כה גבוהה, בלתי אפשרי להגיע למוחו של הכלב ולבקש ממנו להירגע.
על הבעלים ובני הבית להפסיק לתגמל את הכלב על התנהגות נרגשת שכזו.
הקפידו שהכלב יפרוק אנרגיה בתדירות גבוהה, ותתגמלו אותו על התנהגות רגועה.
לדוגמא, בכל פעם שתכנסו לבית והכלב קופץ מהתרגשות, התעלמו ממנו כאילו לא היה שם.
רק כאשר הוא נרגע, גשו אליו.
כך תתגמלו התנהגות רגועה ותפחיתו התנהגות נרגשת.
ככל שלכלב יש נטייה להתרגשות גבוהה יותר, כך גם הגירוי הפיזי שהוא חייב לעבור.
בואו ניזכר לרגע במורה שכל התלמידים הקשיבו לו.
הוא לא היה צריך לצעוק או להעניש כדי שהתלמידים יכירו בסמכות שלו.
בסך הכל הוא שמר על אנרגיה יציבה ולא צעק או התרגש בנוכחות התלמידים.
כך גם אתם צריכים לפעול בתקשורת עם הכלב שלכם.
באופן טבעי הכלבים מחפשים מנהיג אסרטיבי, ואתם חייבים להיות כאלו אם אתם רוצים קשר טוב ובריא.
אז איך אפשר להקרין אנרגיה של רוגע וביטחון עצמי?
למעשה זה יותר קל ממה שנדמה לכם… ולשם כך דרוש רק דמיון.
תארו לעצמכם מישהו שמעורר בכם אמון – גיבור ילדות, מורה נערץ, מנהיג פוליטי, או אפילו דמות מסרט.
מה בדיוק מעורר הערצה בדמות הזאת?
כעת, דמיינו שאתם הדמות הזאת, אמיתית או בדיונית.
תעמודו כמו שהם היו עומדים, תקרינו מה שהם היו מקרינים, קחו נשימות ארוכות ועמוקות, הרפו את הגוף, אבל שמרו על הראש, הגב הכתפיים והחזה זקופים.
נקודה אחרונה על טבע הכלב, ואז נתקדם לטיפים.
מהי הַמְתָּנָה ולמה היא קריטית לכלב שלנו.
למרות שהכלבים חיים לצידנו כבר אלפי שנים, הם עדיין לא הפכו להיות בני אדם.
כלומר שהפסיכולוגיה והגוף שלהם שונים משלנו…
בטבע, כלבים צריכים לעבוד קשה מאוד על מנת להשיג אוכל.
לפעמים הלהקה צריכה ללכת הרבה מאוד כדי למצוא מים ומזון, וגם אז צריך לשתף פעולה כדי ללכוד את הטרף.
בזמן שעורבים לטרף חייבים להמתין בשקט לרגע הנכון לפני שמזנקים, ואז צריך לתפוס את הטרף שבורח, וגם אחרי שתופסים את הציד,
צריך לחכות בתור לאכול כי המנהיג אוכל לפני כולם (דרך אגב, גם נקבה יכולה להיות ראש הלהקה).
כלומר האוכל לא מתקבל בחינם, וחייבים לעבוד קשה על מנת לאכול.
מהרגע שהכלב נולד הוא עובד.
כשהכלב גור הוא עובד כדי לקבל אוכל ע"י זה שהוא ממתין לאמא שתאכיל אותו.
הַמְתָּנָה = עבודה פסיכולוגית.
עבודה והמתנה הם חלק מרכזי ובלתי נפרד מהחיים של הכלבים.
ולכן אנחנו צריכים לספק לכלבים שלנו את הצרכים הבסיסיים שלהם, ולאפשר להם לעבוד.
אנחנו נשחזר את ההתנהגות של הכלבים בטבע.
נבקש מהם לעבוד בשביל האוכל, ולכן נעשה טיול לפני הארוחה.
מזון חופשי במשך כל היום, שהושג ללא מאמץ, לא טבעי לאף ייצור בטבע.
כשחושבים על זה, אפילו אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי להשיג מזון.
צריך לעבוד תמורת כסף,ללכת לסופר, לקנות את המצרכים לבשל וכו'.
אוכל זמין וחופשי ללא מאמץ נוגד את חוקי הטבע, ואף עלול ליצור בעיות התנהגות אצל הכלבים.
כלומר באופן טבעי, האוכל צריך להיות מוגש רק אחרי טיול ולא כל היום בקערה.
ואם אנחנו כבר משחזרים לכלב את הסביבה הטבעית שלו, נעשה זאת כמו שצריך.
כדי שהכלב יהיה יציב ורגוע, אנחנו נעשה איתו הַמְתָּנָה, בכל פעם שההתרגשות שלו עולה יתר על המידה.
בכל פעם לפני שאתם יוצאים עם הכלב לטיול, והוא מבין זאת ומתחיל ללכת סביבכם בכל הבית בהתרגשות,
תנו פקודה "למקום", שם הכלב חייב להמתין, במצב ישיבה או שכיבה, עד שתסיימו את ההתארגנות.
תקראו לו כשאתם ליד הדלת, וכשהוא מתיישב מולכם שימו לו רצועה.
כמובן שאתם אלו שיוצאים ראשונים מהדלת, ומקפידים להיות בראש הלהקה למשך כל הטיול.
על המשמעות של הליכה נכונה בטיול אתם מוזמנים לקרוא במאמר הזה.
את עיקרון ההמתנה תיישמו בכל סיטואציה שתדרש.
כלומר בכל פעם שהכלב מגיע לרמת התרגשות גבוהה.
זה יכול להיות לפני כניסה לבית של חברים, לפני כניסה לגינת כלבים, לפני מתן חטיף או אחרי משחק וכו'.
הקפדה על העיקרון ההמתנה תשדרג לכם את מערכת היחסים לרמה שלא הכרתם.
מעבר למצבו הנפשי של הכלב, גם מצב הרוח שלכם ישתפר ותהיו יותר אסרטיבים ורגועים.
ועכשיו כמו שהבטחתי נעבור לטיפים.
טעויות נפוצות שהורסות את התקשורת עם הכלב
-
- חוסר בפעילות גופנית – כלבים הם ספורטאים טבעיים וזקוקים לפעילות גופנית רבה כדי להישאר בריאים ומאושרים.
אם הכלב שלכם לא עושה מספיק פעילות גופנית, הוא עלול להשתעמם, להיכנס לחרדה, ואפילו להיות הרסני לסביבה.
לכלב מפוצץ באנרגיה יהיה קשה מאוד להקשיב לכם. - חוסר עקביות – כלבים צריכים עקביות. אם אתם לא עקביים עם הפקודות, סדר היום או טכניקות האימון שלכם, הכלב שלכם יהפוך מבולבל ולא ידע איך להתנהג.
יש ללמד את הכלב באופן יסודי את הפקודות הרצויות, לפני שעוברים לעבוד בסביבה עם גירויים. היו עקביים והכלב שלכם ילמד מהר יותר.
- חוסר תשומת לב לכלב – כלבים מתקשרים מצויין, אבל זה התפקיד שלנו לשים לב ולהקשיב.
שגיאה בהבנת שפת הגוף של הכלב שלכם עלולה להוביל לתקשורת שגויה ואי הבנות. ככל שתבינו את הכלב שלכם כך גם הוא יבין אתכם.
אם הכלב שלכם מראה סימנים חריגים של מתח, חרדה או חוסר נוחות, חשוב לשים לב ולטפל בבעיה בהקדם. עדיף ביקור שווא אצל הווטרינר מאשר לשלם על זה בבריאות של החבר הכי טוב. - התעלמות מהתנהגות רעה – התעלמות מהתנהגות רעה שווה ערך להסכמה שלכם. אם הכלב שלכם מתנהג בצורה לא ראויה, חשוב לטפל בהתנהגות בהקדם ובעקביות.
התגובה שלכם חייבת להיות מיידית, כי אחרת הכלב לא יקשר את התיקון למעשה שלו.
כתבתי בשבילכם מאמר שמסביר הכל על תיקונים וחיזוקים. - תיקון יתר – חשוב לתקן את ההתנהגות של הכלב שלכם כאשר הוא עושה משהו לא בסדר, אך חשוב לא פחות, לא להגזים.
תיקונים קשים עלולים לפגוע בכלב ואף להוביל לתוקפנות או לפחד ולהחמיר את הבעיה. חייב להתייעץ עם מאלף כלבים כדי ללמוד איך לתקן את הכלב בצורה נכונה! - יותר מדי חטיפים – חטיפים יכולים להיות כלי יעיל לחיזוק חיובי, אבל אם תסתמכו עליהם יותר מדי, הכלב שלכם עלול להתעניין יותר בחטיף מאשר בהתנהגות הרצויה.
לעולם אין להרגיל את הכלב לבצע פקודות רק בשביל מזון, אחרת, הוא יענה לפקודותכם רק אם יהיה לכם מזון ביד.
השתמשו בחטיפים במידה הנכונה והוסיפו איתם שבחים מילוליים וחיבה. בהתאם להתקדמות של הכלב תורידו בהדרגה את כמות החטיפים. - גירוי יתר – לכל כלב יש סף קליטה שונה, צריך לבחון כדי לגלות אותו.
אם תעברו את סף הקליטה של הכלב, הוא לא באמת יתקדם לשום מקום.
גורים בדרך כלל לא עוברים את ה7-10 דק'.
אצל כלבים בוגרים זה נע בין רבע שעה לשעה וחצי (תלוי בכלב, בקו הדם, בגזע, במזג אוויר ועוד). - לתת פקודות סתם – אל תתנו פקודה אם אין לכם יכולת לאכוף אותה.
לדוגמא: אתם בגינת כלבים ורחוקים מהכלב, אל תצעקו לו "אלי" אם יש סיכוי שהוא לא יבוא אליכם.
ככה הכלב לומד שהוא יכול להפר את הפקודות שלכם והכל בסדר.
לכן צריך להתחיל את האילוף בסביבה שיש לכם שליטה מלאה כגון הבית או הגינה שלכם, ואם בחוץ אז עם רצועת אילוף.
פקודה אומרים פעם אחת! אם הכלב לא עושה אותה והוא אכן יודע אותה יש לתקן את הכלב.
איך? פנו למאלף שלכם, זהו לא דבר שמלמדים באופן וירטואלי. - לצאת מהבית כשאתם לא רגועים – מהבית יוצאים רק אחרי שהכלב ממתין במקום, שליו ורגוע. לפני שיוצאים מהדלת הכלב חייב להמתין.
אם תצאו כשהכלב מתרגש מאוד, יהיה לו קשה להקשיב לכם.
התחלת הטיול תקבע את ההמשך. - שימוש באלימות – אם אתם צועקים על הכלב או מביאים לו מכות, סימן שאיבדתם שליטה.
מכות פוגעות פיזית ורגשית בכלבכם, והורסות את האמון בינכם!
בעת הצורך יש לתקן את הכלב, אבל רק אחרי שנפגשתם עם מאלף כלבים והוא באופן אישי הדריך אתכם.
- חוסר בפעילות גופנית – כלבים הם ספורטאים טבעיים וזקוקים לפעילות גופנית רבה כדי להישאר בריאים ומאושרים.
