ביגל
ארץ מוצא
בריטניה
משפחה
כלבי עקבות וריח
תוחלת חיים
12-15 שנים
גובה ממוצע
33-44 ס"מ
משקל ממוצע
9-14 ק"ג
האמת על ביגל ב-90 שניות
הביגל הוא הרבה יותר מסתם פרצוף יפה עם אוזניים ארוכות. הוא שילוב מסוכן ומתוק של צייד נחוש, בן לוויה נאמן וגרגרן בלתי נלאה. במדריך המקיף שלפניכם נפרק לגורמים את כל מה שחשוב לדעת על הגזע הכי פופולרי והכי מאתגר במשפחת כלבי הציד: החל מהאופי העקשן, דרך בעיות הבריאות שחובה להכיר, ועד לשיטות האילוף שימנעו מכם להשתגע. אם חשבתם לאמץ ביגל, או שאתם כבר מגדלים אחד ותוהים למה הוא לא מפסיק לרחרח – הגעתם למקום הנכון.
בואו נשים את הקלפים על השולחן כבר בהתחלה. אם הגעתם לכאן כי ראיתם את סנופי המצויר ואתם מחפשים כלבלב חמוד שישב בשקט על הספה ויחכה לליטוף, כדאי שתעצרו עכשיו. הביגל הוא לא בובת פרווה. מדובר במכונת ציד משומנת, עטופה באריזה מתעתעת של מתיקות אין סופית.
הביגל הוא אחד הכלבים הכי "אנושיים" שיש. הוא מצחיק, הוא גרגרן, הוא עקשן והוא זקוק לחברה ברמה קיומית. אבל אותו אף חמוד שאתם רואים בתמונות? הוא המנהל האמיתי של הבית. כשהאף הזה נדלק, האוזניים נכבות. הבעיה הגדולה ביותר של בעלי ביגלים בישראל היא הפער בין הציפייה לכלב קטן ונוח, לבין המציאות של כלב עבודה נמרץ שדורש הפעלה, גבולות ברורים ומנהיגות חזקה. אצלנו בבית הכלבים אנחנו רואים את זה שוב ושוב – משפחות שנשברות כי הן לא הבינו את הצרכים הבסיסיים של הגזע. אבל אם תבינו איך המוח שלו עובד, תזכו בחבר הכי טוב שאי פעם היה לכם.
המבט. יש לו את העיניים הכי מדברות בעולם הכלבנות, יכולת המסה שגורמת לכם לסלוח לו על הכל. הוא חברותי בצורה יוצאת דופן, נטול אגרסיה ופרטנר מושלם לילדים.
האף והבריחה. ברגע שהוא מריח משהו מעניין, הוא ננעל. הוא לא "לא מקשיב", הוא פשוט לא שומע אתכם פיזית. ללא רצועה או שטח מגודר הרמטית, הוא פשוט ייעלם.
השמנת יתר ובעיות גב. זהו כלב שחי כדי לאכול, והמשקל העודף יוצר עומס הרסני על עמוד השדרה והמפרקים שלו.
ההיסטוריה של הביגל אינה מתחילה באנגליה הוויקטוריאנית כפי שרבים נוטים לחשוב, אלא נמתחת אחורה כחוט שני אל ערש התרבות המערבית. הניתוח ההיסטורי שאנחנו מבצעים חושף כי האבטיפוס של כלב ציד קטן, הפועל באמצעות חוש ריח (Scent Hound) וצד בלהקה רגלית, היה קיים כבר ביוון העתיקה. ההיסטוריון והמצביא היווני קסנופון מתאר כבר במאה ה-4 לפנה"ס כלבי ציד קטנים המשמשים לציד ארנבות. התיאור שלו מתייחס לכלבים בעלי חוש ריח מפותח במיוחד, המסוגלים לעקוב אחר נתיב הריח של הטרף בתוך סבך צפוף, מקום בו כלבי ציד המתבססים על ראייה (Sight Hounds) נכשלים.
העדויות הללו מספקות את הבסיס האבולוציוני והתפקודי הראשון של הגזע: כלב שתוכנן גנטית לא למהירות אבסולוטית, אלא להתמדה וליכולת ניתוח ריח ברזולוציה גבוהה. כשאנחנו רואים היום ביגל בבית מודרני שתקוע עם האף על המדרכה ומסרב להמשיך ללכת, אנחנו רואים את אותה יכולת ניתוח נתונים שהושחזה במשך אלפי שנים.
עם התפשטות האימפריה הרומית הגיעו כלבי הציד הקטנים הללו לאיים הבריטיים. הגנטיקה של הביגל המודרני היא פסיפס המורכב משרידים של גזעים שנכחדו. בתקופת ימי הביניים אנגליה הייתה מחולקת גיאוגרפית בין שני טיפוסי כלבי ריח עיקריים שעיצבו את הגזע:
במקביל התפתח בצפון אנגליה "הביגל הצפוני" (North Country Beagle), שהיה קליל ומהיר יותר. המיזוג בין היכולת הווקאלית והאף של הדרומי לבין האתלטיות של הצפוני, יצר את התשתית לביגל המודרני. תהליך זה לא קרה במעבדה, אלא מתוך צורך של ציידים בשטח: הם היו זקוקים לכלב שניתן לעקוב אחריו ברגל ולא על סוס, שיהיה קטן מספיק להיכנס לסבך, אך בעל קול חזק מספיק כדי להישמע למרחקים. אותה נביחה עמוקה שאנחנו שומעים היום כשהכלב מזהה רעש בחדר המדרגות היא בדיוק אותו "קול" שנועד לסמן לצייד את מיקומו ביער.
בתקופת בית טודור הגיעו לשיאם "ביגלי הכיס" (Pocket Beagles) או "ביגלי הכפפה" (Glove Beagles). המלכה אליזבת הראשונה טיפחה להקה של ביגלים זעירים בגובה של כ-20 ס"מ בלבד. תפקידם היה טקטי ומבצעי: כאשר הטרף נכנס למחילות צפופות או לסבך שבלתי עביר לכלבים גדולים, שוחררו הביגלים הזעירים מתיקי האוכף של הסוסים כדי להמשיך את המרדף.
חשוב לנו להבהיר נקודה קריטית: ביגל הכיס האליזבתני נכחד לחלוטין במאה ה-19. הניסיונות המודרניים לשווק "ביגלי כיס" הם לרוב הונאה צרכנית המבוססת על הרבעת גורים הסובלים מגמדות חולנית או הכלאות לא מתועדות. מועדוני הגזע הרשמיים אינם מכירים בהם כווריאציה לגיטימית.
במאה ה-18 עברה אנגליה לשיגעון ציד השועלים שדרש רכיבה מהירה וכלבים אגרסיביים. הביגל נדחק לשוליים על ידי הפוקסהאונד (Foxhound) הגדול. מי שהציל את הגזע מהכחדה היו האיכרים והמעמדות הנמוכים. עבורם, החזקת סוסים הייתה מותרות יקרות. הביגל, שכונה "The Poor Man's Foxhound" (כלב השועלים של העני), היה הפתרון המושלם: הוא צרך פחות מזון וקצב הציד שלו אפשר לציידים לעקוב אחריו בהליכה מהירה או בריצה קלה. זהו המקור לאופי הנוח והחברתי שלו – הוא הורגל לעבוד בקרבה הדוקה לאנשים ולא רק לסוסים.
במאה ה-20 וה-21 עבר הביגל לתפקידים חדשים המנצלים את אותן תכונות עתיקות:
הבנת המורשת הזו מסבירה מדוע היד נמתחת מהרצועה בכל סיבוב בטיול – זה לא חוסר משמעת, זה יצר של אלפי שנים שדוחף את הכלב לעקוב אחרי נתיב הריח עד סופו.
הביגל הוא כלב של ניגודים. מצד אחד הוא רך ומתכרבל, מצד שני הוא טנק משוריין כשזה מגיע לרצונות שלו. הטעות הנפוצה ביותר היא לחשוב שהוא "עקשן" או "טיפש". הוא לא. הוא פשוט עצמאי. בתור צייד, הוא נדרש לקבל החלטות לבד בשטח, בלי לחכות להוראות מהבעלים.
הביגל הוא חיה סוציאלית בצורה קיצונית. בטבע ההיסטורי שלו, הוא חי בלהקות של עשרות כלבים, צפופים יחד, אוכלים יחד וישנים יחד. המשמעות להיום? בדידות היא האויב הכי גדול שלו. ביגל שנשאר לבד לאורך זמן הוא ביגל שנכנס למצוקה. הוא לא הורס את הספה כנקמה, הוא פורק מתח וחרדה. מבחינתו, להישאר לבד זה גזר דין מוות.
כאן הביגל זוהר. הוא כנראה הכלב הגרוע ביותר בעולם למשימות שמירה. אם גנב ייכנס אליכם הביתה, הביגל ככל הנראה יכשכש בזנב ויחפש אצלו בתיק חטיפים. אין לו נטייה טריטוריאלית חזקה, מה שהופך אותו לכלב משפחה מדהים. הוא סבלני מאוד למגע של ילדים (כמובן שנדרשת השגחה תמיד), ולא נוטה לנשכנות מתוך פחד.
הביגל רואה את העולם דרך האף. יש לו מעל 200 מיליון קולטני ריח. כשהוא קולט "שביל ריח", המוח שלו מבצע פעולה של "נעילה". באותו רגע, מערכת השמיעה שלו עוברת למצב השתק. זה לא שהוא לא רוצה לבוא אליכם כשאתם קוראים לו בפארק, הוא פשוט ביולוגית לא מסוגל לעבד את הקול שלכם כרגע כי כל המעבד במוח עסוק בריח. זה לא חוסר משמעת, זו פיזיולוגיה.
"הוא יגדל וזה יעבור לו" – אז זהו, שלא. הגורים של הביגל הם טרוריסטים קטנים עם שיניים חדות, אבל גם הבוגרים נשארים נמרצים מאוד. בלי גבולות ברורים, הוא ינהל את הבית גם בגיל 10.
"הוא לא מקשיב למילים" – נכון, הכלב לא מקשיב למילים, הוא מרגיש את האנרגיה. אם אתם קוראים לו בטון מתחנן או חלש, הוא יתעלם. הוא צריך מנהיג רגוע ובטוח בעצמו, לא הורה מודאג.
אין לכם כוח לקרוא?
הסקירה המלאה בוידאו
כשמדברים על "מחיר הכלב", הנטייה היא לחשוב רק על הסכום ששמים בעת הרכישה. זו טעות כלכלית כואבת. העלות האמיתית של ביגל היא ביום-יום.
רכישת גור
בישראל, מחיר גור ביגל גזעי עם תעודות נע בין 4,500 ל-8,000 שקלים.
חשוב להבין את ההבדל: ביגל ללא תעודות שעולה 1,500 שקלים באתרי יד שנייה הוא הימור מסוכן. לרוב מדובר בגורים ממטחנות, ללא בדיקות גנטיות, שעלולים לשאת מחלות תורשתיות יקרות להחריד כמו אפילפסיה או בעיות אגן. החיסכון הראשוני הזה יימחק בביקור החירום הראשון אצל הווטרינר.
תחזוקה שוטפת
ההוצאה הגדולה ביותר אצל ביגל היא לא המספרה (הפרווה שלו קלה לתחזוקה), אלא המזון והבריאות. הביגל הוא "בור ללא תחתית". הוא יאכל כל מה שתתנו לו, וגם את מה שלא. אנחנו בבית הכלבים דוגלים בהאכלה טבעית בלבד.
חישוב עלות מזון חודשית
עבור ביגל במשקל ממוצע של 12 קילוגרם:
| סעיף הוצאה | עלות שנתית משוערת | הערות |
| מזון טבעי איכותי | כ-2,424 ש"ח | מבוסס על צריכה של כלב בוגר במשקל ממוצע |
| ביטוח בריאות | 1,400 ש"ח | חובה! הגזע בולע חפצים וסובל מפריצות דיסק |
| חיסונים וטיפול מונע | 1,000 ש"ח | משושה, כלבת, תולעת הפארק |
| אמפולות נגד טפילים | 600 ש"ח | חיוני לכלב שנמצא הרבה בחוץ ורגיש לפרעושים |
| אילוף וחינוך | (2,500 ש"ח)* | *הוצאה חד פעמית בשנה הראשונה |
| סך הכל שנתי (שוטף) | כ-5,424 ש"ח | עלות האחזקה השנתית הקבועה |
לגדל כלב ציד אירופאי במזרח התיכון זה לא עניין של מה בכך. הביגל הוא כלב סתגלן להפליא, אבל הסביבה הישראלית מציבה בפניו (ובפניכם) אתגרים שחייבים להיערך אליהם.
האם ביגל יכול לחיות בדירה בתל אביב? התשובה היא כן, אבל עם כוכבית ענקית. הביגל הוא "כלב ווקאלי". כשהוא משועמם או בודד, הוא לא בוכה בשקט – הוא מיילל בעוצמה שנשמעת למרחקים. בבניין משותף עם קירות דקים, זה מתכון בטוח לסכסוכי שכנים. בנוסף, אם אתם גרים בקומה שלישית ללא מעלית, קחו בחשבון שהביגל הוא גזע עם גב ארוך ורגיש. עליות וירידות תכופות במדרגות לאורך שנים יוצרות עומס מצטבר על עמוד השדרה.
הביגל הוא כלב חזק, אבל אסור לזלזל בעומס החום הישראלי. הפרווה שלו צפופה והצבעים הכהים (במיוחד הגב השחור) קולטים חום במהירות. בימים בהם הטמפרטורה עולה, הטיולים חייבים להיות קצרים וממוקדים בשעות הקרירות. סכנה נוספת היא האספלט הלוהט – האף של הביגל צמוד לרצפה, מה שאומר שהוא שואף אוויר חם הנפלט מהמדרכה, והוא בסיכון מוגבר למכת חום כי הוא לא יודע מתי לעצור לנוח.
האוזניים הרגישות של הביגל הופכות אותו לרגיש במיוחד לרעשים חזקים. אזעקות, זיקוקים ורעמים יכולים להכניס אותו להתקף חרדה. חשוב להרגיל אותו לכניסה לממ"ד כחוויה חיובית (עם חטיף שווה במיוחד) ולא כעונש או פאניקה, כדי שבזמן אמת הוא לא יברח מכם.
כאן רוב האנשים נופלים. הם מנסים לאלף ביגל כמו שהם מאלפים רועה גרמני, ונכשלים. הביגל לא עובד בשבילכם כי "אתם הבוס". הוא עובד בשבילכם רק אם זה משתלם לו. המפתח לאילוף ביגל הוא להפוך להיות הדבר הכי מעניין בסביבה – יותר מעניין מהריח של החתול שעבר פה לפני שעה.
כשהביגל מוריד את האף לרצפה, הוא נכנס לעולם משלו. אתם יכולים לצעוק, לקרוא ולשרוק – הוא לא ישמע. זה לא "דווקא", זו פיזיולוגיה. הפתרון: עבודה עם רצועה ארוכה ותרגול קשר עין. הכלב לא מקשיב למילים, הוא מרגיש את האנרגיה. אם אתם לחוצים או כועסים, הוא יתרחק. אם אתם רגועים ומחזיקים נקניקייה ביד, הוא יבוא.
ביגל נובח כדי להודיע ללהקה (לכם) שהוא מצא משהו, או כדי לקרוא לכם כשהוא בודד. צעקות של "שקט!" רק מחזקות את ההתנהגות כי מבחינתו אתם נובחים יחד איתו. הדרך היחידה היא ללמד פקודת "שקט" ובעיקר – לספק לו תעסוקה מנטאלית שתעייף אותו. כלב עייף הוא כלב שקט.
ככלב להקה שנלחם על מזון בעבר, הביגל נוטה לשמור על האוכל שלו בקנאות. אם תיקחו לו עצם מהפה בכוח, הוא עלול לחשוף שיניים. זה לא אומר שהוא תוקפני, זה אומר שהוא מפחד לאבד את המשאב. הפתרון הוא תמיד "סחר חליפין" – תנו לו משהו שווה יותר תמורת מה שיש לו בפה.
מה שקראתם כאן זה רק קצה הקרחון. הביגל הוא גזע שדורש הבנה עמוקה של פסיכולוגיה כלבית ומנהיגות שקטה. אם אתם רוצים ללמוד איך לבנות את המנהיגות הזו ואיך לפתור בעיות התנהגות מהשורש, אנחנו מזמינים אתכם לקרוא את 'מדריך האילוף בחינם' שלנו באתר. ארבעה פרקים שילמדו אתכם לדבר בשפה שהכלב מבין.
בואו נדבר על הכסף הגדול. הביגל נחשב לכלב בריא יחסית , אבל יש לו נקודות תורפה גנטיות שיכולות לעלות לכם ביוקר. גידול ביגל ללא גב כלכלי או ביטוח בריאות הוא הימור מסוכן.
הבעיה הגדולה ביותר של הגזע היא המבנה שלו. רגליים קצרות וגוף ארוך ומסיבי יוצרים מתכון לאסון בגב. פריצת דיסק (IVDD) היא סיוט נפוץ אצל ביגלים, והיא נגמרת בניתוחים של עשרות אלפי שקלים ושיקום ארוך. בנוסף, הביגל הוא "שואב אבק". הוא יאכל הכל – גרביים, צעצועים, אבנים ושאריות ברחוב. חסימת מעיים היא אחד הגורמים הנפוצים לניתוחי חירום בגזע הזה
בגלל האוזניים הארוכות והסגורות, הביגל מועד לדלקות אוזניים כרוניות שנגרמות מלחות וחום (האקלים הישראלי הקלאסי). בנוסף, בגלל שהוא כלב ש"מנשנש" מהרצפה, הוא נמצא בסיכון גבוה להידבק בתולעת הפארק. הטיפול המונע כאן הוא לא המלצה, הוא חובת חיים.
"הוא לא צריך ספר, אז זה זול, נכון?" אז זהו, שלא. הביגל משיר שיער כל השנה. לא סתם שיער, אלא זיפים קטנים ולבנים שנתקעים בתוך הבדים של הספה והבגדים ולא יוצאים לעולם. הבית שלכם יהיה מלא בשיער, וצריך להשלים עם זה.
לאור הנטייה של הביגל לבלוע גופים זרים ולסבול מבעיות גב קשות, ההמלצה המקצועית החד משמעית שלנו היא לא לחכות. ביטוח בריאות מקיף הוא רשת הביטחון היחידה שתאפשר לכם לאשר לווטרינר ניתוח חירום ב-15,000 ש"ח בלי למצמץ ובלי לשבור תוכניות חיסכון.
אל תתנו לגודל הקומפקטי להטעות אתכם. ביגל הוא לא כלב שמתעייף מסיבוב של רבע שעה סביב הבלוק. אם לא תפרקו לו אנרגיה, הוא יפרק לכם את הבית. אבל הסוד הוא לא רק לרוץ, אלא להפעיל את הראש (והאף).
סוגי ספורט מומלצים
התאמה לשעון הישראלי בגלל הרגישות לחום, הפעילות האינטנסיבית חייבת להתבצע בשעות הבוקר המוקדמות (לפני שהשמש עולה) או בשעות הלילה המאוחרות. בשאר היום – משחקי מוח בתוך המזגן.
הביגל הוא הכלב הכי אנושי שתפגשו. הוא חכם, הוא תחמן, הוא אוהב לאכול והוא זקוק לחברה. הוא לא מתאים לאנשים שמחפשים "כלב רובוט" שיציית לכל פקודה, והוא בטח לא מתאים למי שנמצא מחוץ לבית 12 שעות ביום.
אם אתם משפחה שאוהבת לזוז, אם יש לכם סבלנות לכלב עם דעה משלו, ואם אתם מבינים שחינוך זה תהליך ולא קסם – הביגל יחזיר לכם באהבה שאין לה סוף. הוא יהיה החבר הכי טוב של הילדים שלכם, הפרטנר שלכם לטיולי שבת, והסיבה שתחייכו כל בוקר (גם כשהוא יגנוב לכם את הגרב). אבל אם אתם מחפשים שקט תעשייתי וניקיון סטרילי? תעשו לעצמכם טובה ותבחרו גזע אחר.
אנחנו מאלפים בשיטה שהכלב באמת מבין!
אצלנו לא מדובר רק בלימוד פקודות, אלא בהבנה עמוקה של איך הכלב שלכם תופס את העולם.
תקבלו תוכנית אילוף מותאמת אישית, שתאפשר לכם לתקשר עם הכלב בשפה שלו,
לבנות מערכת יחסים המבוססת על אמון וכבוד הדדי, ולהגיע לתוצאות אמיתיות ויציבות לאורך זמן.
