דוג דה בורדו
ארץ מוצא
צרפת
משפחה
מולוסרים וכלבי הרים
תוחלת חיים
8-11 שנים
גובה ממוצע
58-68 ס"מ
משקל ממוצע
45-65 ק"ג
האמת על דוג דה בורדו ב-90 שניות
אתם רואים אותו ברחוב ומיד עוצרים. הראש העצום, המבט הנוגה, הגוף השרירי שמשדר עוצמה שקטה. הדוג דה בורדו הוא לא סתם כלב, הוא הצהרה. אבל רגע לפני שאתם נמסים מהעיניים האנושיות שלו, בואו נעצור רגע.
אנחנו בבית הכלבים לא כאן כדי למכור לכם חלומות ורודים. המטרה שלנו היא אחת: לוודא שאתם מבינים בדיוק למה אתם נכנסים. לגדל דוג דה בורדו בישראל זה אתגר שמחייב מנהיגות, כיס עמוק והבנה אמיתית של הפסיכולוגיה הכלבית. הכלב הזה לא מחפש "הורים", הוא מחפש מנהיג להקה רגוע ובטוח. אם אתם מוכנים לאתגר, תגלו את החבר הכי נאמן שאי פעם יהיה לכם. אם לא? אתם בדרך לבור כלכלי והתנהגותי. בואו נתחיל.
אז זהו, שמראה חיצוני זה לא הכל. הדוג דה בורדו, או בשמו העממי "מסטיף צרפתי", הוא יצירה אנטומית מרשימה של כוח מתפרץ בשילוב עם לב של מרשמלו. אבל אל תתבלבלו – הלב הרך הזה דורש תחזוקה.
הוא לא מתאים למי שמחפש כלב "שגר ושכח". זהו כלב שמוגדר כ"כלב סקוטש" (נצמד לבעלים).
הוא צריך להרגיש אתכם, להריח אתכם, ולרוב – לשבת עליכם. אם אתם מחפשים כלב עצמאי שיהיה בפינה שלו כל היום, תמשיכו לחפש. אבל אם אתם רוצים שומר ראש אישי, כזה שיקרא את שפת הגוף שלכם וידע מתי להגן ומתי להירגע, אתם בכיוון הנכון.
האתגר הגדול איתו הוא לא האילוף (הוא חכם מאוד), אלא הבריאות וההתנהלות ביומיום הישראלי. בימים חמים, כשהטמפרטורה עולה והלחות מכבידה, הכלב הזה הוא בסיכון. הוא לא בנוי לטיולים ארוכים תחת השמש הקופחת. הוא בנוי לשמירה סטטית, לכוח מתפרץ לזמן קצר, ולהמון אהבה בבית ממוזג.
הקשר הרגשי. הוא לא סתם כלב, הוא צל שנצמד אליכם ומעניק תחושת ביטחון ואהבה אינסופית שקשה לתאר במילים.
הריר והבריאות. ההוצאות הרפואיות יכולות להיות כבדות, והצורך בניגוב ריר מהרהיטים הוא חלק בלתי נפרד מהחבילה.
לב ואגן. הגזע רגיש מאוד לבעיות לבביות ובעיות אורתופדיות. ביטוח הוא לא המלצה, הוא חובה.
כשאנחנו בוחנים את הדוג דה בורדו, אנחנו לא רואים רק כלב ענק בעל מראה מרשים, אלא תוצר של היסטוריה ארוכה וקשוחה שעיצבה כל שריר וקמט בגופו. הגזע הזה, המוכר לרבים כ"מסטיף צרפתי", משתייך למשפחת הכלבים המולוסואידים (Molossoid). מבחינה מקצועית, הוא מסווג על ידי הפדרציה הבינלאומית לכלבנות תחת קבוצת המולוסואידים מטיפוס המסטיף (Mastiff).
המאפיין הבולט ביותר שלו הוא המבנה הברכיצפלי הקיצוני. מדובר בכלב עם היקף הראש הגדול ביותר בעולם הכלבנות ביחס לגודל הגוף. המבנה הזה אינו מקרי. הוא נבנה במשך מאות שנים כדי לאפשר לכלב לבצע משימות של אחיזה והכנעה. אנחנו רואים את ההשפעה של המבנה הזה עד היום: זהו כלב שנושם בכבדות, שזקוק לקירור תמידי בקיץ הישראלי, ושמבנה הלסתות שלו מכתיב את צורת האכילה והשתייה שלו.
הקונצנזוס המקצועי מצביע על כך שהדוג דה בורדו התפתח מהמולוסוס העתיק. כבר במאות השביעית והתשיעית לפני הספירה, אנחנו מוצאים עדויות לכלבים כבדים ורחבי ראש באזור אשור ומסופוטמיה. כלבים אלו לא נועדו לשעשוע. הם שימשו לציד אריות וללחימה בשדות הקרב לצד צבאות גדולים, כמו אלו של אלכסנדר מוקדון והלגיונות הרומיים.
נקודת מפנה משמעותית התרחשה במאות הרביעית והחמישית לספירה, עם נדידת שבט האלאנים. הם הביאו איתם את ה"אלן ווטר", כלבי ציד ומלחמה עוצמתיים. במאה ה־14, גסטון פיבוס תיאר את הכלבים הללו כבעלי אחיזה חזקה יותר משל שלושה כלבי רוח יחדיו. היכולת הזו, המכונה אחיזה סטטית (Holding), היא הבסיס הגנטי להתנהגות שאנחנו מזהים בדוג דה בורדו גם בסלון המודרני. כשהכלב הזה תופס צעצוע או "ננעל" על חפץ, הוא לא עושה זאת מתוך רצון לשחק משחק קליל, אלא מתוך דחף היסטורי מושרש להחזיק ולרתק מטרה.
עד המאה ה־19, הגזע הוגדר לפי היכולות שלו ולא לפי טוהר גנטי. הוא מילא שלושה תפקידים מרכזיים שעיצבו את אופיו:
ציד חיות גדולות: הדוג שימש להכנעת חזירי בר, דובים וזאבים. תפקידו היה לרתק את החיה בצוואר או באוזן עד להגעת הצייד. זה מסביר את סף הכאב הגבוה שאנחנו רואים אצל הגזע כיום.
שיסוי וקרבות: באזור אקוויטניה שבדרום צרפת, הכלבים הוכנסו לזירות נגד שוורים ודובים. העבר הזה יצר כלב עם מבנה שרירי מאסיבי ויכולת עמידה בלחץ פיזי קיצוני.
כלב הקצבים: זהו אולי התפקיד שהכי משפיע על החיים איתו היום. הדוג שמר על אטליזים והוביל בקר לשחיטה.
הקשר בין העבר הזה להווה ברור לנו מאוד. כשהדוג דה בורדו המודרני נעמד בין הבעלים שלו לבין אדם זר בפתח הדלת, הוא מפעיל את אותו יצר שמירה טריטוריאלי ששימש אותו להגנה על הקצבים בצרפת. הוא לא נובח בהיסטריה. הוא מציב את מסת הגוף שלו כחציצה. זוהי שמירה שקטה ועוצמתית.
המהפכה הצרפתית בשנת 1789 כמעט חיסלה את הגזע. מאחר שהיה מזוהה עם האצולה הצרפתית ששמרה עליו בטירות, הוא נתפס כמטרה. מי שהצילו את הגזע היו דווקא בני המעמדות הנמוכים, הקצבים והאיכרים, שהמשיכו להשתמש בו ככלב עבודה יומיומי.
במאה ה־19, הגזע החל לקבל הכרה רשמית. בתערוכה הראשונה בפריז בשנת 1863, הוצגו שלושה טיפוסים מרכזיים: טיפוס טולוז (Toulouse), טיפוס פריז (Paris) וטיפוס בורדו (Bordeaux). הטיפוס האחרון הוא זה שהפך לבסיס של הכלב שאנחנו מכירים היום. התקן הרשמי הראשון נכתב בשנת 1896 והגדיר את המאפיינים הפיזיים שהופכים אותו ל"דוג אמיתי".
שתי מלחמות העולם דרדרו את מצב הגזע עד לסף הכחדה. בגלל המחסור בבשר, היה קשה מאוד להחזיק כלב שצורך כמויות מזון כה גדולות. בנוסף, קיימות עדויות לכך שהחיילים הנאצים חיסלו כלבים אלו בגלל נאמנותם העזה לבעליהם הצרפתים. הדוג נתפס כסמל צרפתי מובהק, ולכן לא זכה להגנה שקיבלו גזעים אחרים.
בשנות ה־60, פרופסור ריימונד טריקה החל במבצע הצלה. הוא איתר את הפרטים הבודדים שנותרו, ניסח מחדש את התקנים והוביל תוכנית הרבעה קפדנית. בלעדיו, הגזע היה נעלם מהעולם. החשיפה המשמעותית לציבור הרחב הגיעה רק בסוף שנות ה־80, אז העולם נחשף לאופי המורכב שלו: שילוב של עוצמה פיזית אדירה עם רגישות גבוהה למשפחה שלו.
היום, כשאנחנו פוגשים דוג דה בורדו בדירה עירונית, אנחנו זוכרים שהוא נושא איתו מטען גנטי של לוחם וצייד. זה מסביר מדוע הוא יכול להיות רגוע ושקט רוב שעות היום, אך להפוך למגן עקשן ברגע שהוא מזהה חדירה לטריטוריה שלו. הוא לא כלב לכל אחד; הוא דורש הבנה של ההיסטוריה שלו כדי לנהל את העוצמה שלו נכון.
נפוץ לחשוב על הדוג דה בורדו באחת משתי דרכים שגויות: או כמפלצת מסוכנת (בגלל הגודל), או כשטיח עצלן (בגלל הפרצוף). האמת, כמו תמיד, נמצאת במקום אחר לגמרי.
זהו אולי המאפיין הכי מפתיע של הגזע. למרות המראה המאיים, מדובר בכלב רגיש בצורה קיצונית. הוא חייב להיות אתכם. לא לידכם, עליכם. הוא ינסה לשבת לכם על הרגל, להישען עליכם עם כל משקל הגוף, ולעקוב אחריכם לשירותים. הכלב הזה קורא אנרגיה ברמה גבוהה מאוד. אם אתם עצובים, הוא ידע את זה לפניכם. אם אתם כועסים, הוא יתקפל.
כאן אנחנו חייבים לנפץ מיתוס. זה לא לברדור שירצה לשחק עם כל כלב בגינה. לדוג דה בורדו, ובעיקר לזכרים, יש נטייה לדומיננטיות מול כלבים מאותו המין (זכר מול זכר). זה לא אומר שהוא יתקוף כל דבר שזז, אבל הסובלנות שלו לאתגרים נמוכה.
בנוסף, יצר השמירה שלו טבעי. הוא לא צריך שתלמדו אותו לשמור. הוא לא ינבח סתם כמו כלב קטן והיסטרי. הוא ישתמש בגוף שלו לחסימה ובמבט מאיים. הוא שומר שקט, וזה מה שהופך אותו למרשים כל כך.
הרבה אנשים חושבים שבגלל שהוא רגוע הוא בטוח ב-100% עם ילדים. אז תכלס: הסבלנות שלו לילדים מהמשפחה היא באמת אינסופית. הוא יכול לספוג משיכות באוזניים וחיבוקים מוחצים באהבה. אבל, וזה אבל גדול – הוא כלב כבד ומסורבל. תנועה לא נכונה אחת והוא יכול להפיל פעוט בטעות. בנוסף, אסור לשכוח שכלב הוא חיה, וגם לכלב הסבלני ביותר יש גבול. הפיקוח שלכם חייב להיות מתמיד.
אין לכם כוח לקרוא?
הסקירה המלאה בוידאו
הגענו לחלק שבו הלב נפתח, אבל הכיס מתכווץ. בואו נשים את הדברים על השולחן: דוג דה בורדו הוא "בור שומן" כלכלי. אם אתם בונים על לקנות גור בזול ולחסוך, אתם עומדים לשלם בריבית דריבית אצל הווטרינר.
מחיר גור דוג דה בורדו מתועד בישראל (עם תעודות של ההתאחדות הישראלית לכלבנות) נע לרוב בין 4,500 ל-8,000 ש"ח.
אם מצאתם גור ב-1,500 ש"ח באתר יד שנייה ללא תעודות, דעו לכם שזו כנראה מלכודת. גורים אלו מגיעים לרוב מהרבעות פיראטיות, ללא בדיקות אגן ולב להורים, והסיכוי שתקבלו גור עם בעיות גנטיות קשות שואף ל-100%. "הזול עולה יקר" מעולם לא היה נכון יותר.
אנחנו בבית הכלבים מאמינים בתזונה טבעית בלבד. עבור כלב במשקל ממוצע של כ-50 ק"ג, החישוב הוא פשוט אך יקר. הכלב הזה הוא מכונה לצריכת חלבון, והוא זקוק לו כדי לבנות את המסה השרירית האדירה שלו ולשמור על המפרקים.
החישוב שלנו (לפי כלב במשקל 50 ק"ג):
וזה, חברים, לפני שקניתם חטיף אחד.
| סעיף הוצאה | עלות שנתית משוערת | הערות |
| מזון טבעי איכותי | 10,080 ש"ח | ההוצאה השוטפת הגדולה ביותר, קריטית לבריאות |
| ביטוח בריאות | 2,400 ש"ח | חובה! כיסוי לאגן והיפוך קיבה (גזע בסיכון גבוה) |
| חיסונים וטיפול מונע | 1,200 ש"ח | משושה, כלבת, תולעת הפארק (מינון כפול בגלל המשקל) |
| אמפולות נגד טפילים | 800 ש"ח | מינונים לכלבי ענק יקרים יותר באופן משמעותי |
| אילוף וחינוך | (2,500 ש"ח)* | *הוצאה חד פעמית אך קריטית בשנה הראשונה |
| סך הכל שנתי (שוטף) | כ-14,480 ש"ח | עלות האחזקה השנתית הקבועה (ללא מקרי חירום) |
לגדל דוג דה בורדו בצרפת זה דבר אחד, לגדל אותו בתל אביב או בבאר שבע זה סיפור אחר לגמרי.
האקלים והסביבה הישראלית מציבים בפניכם שלושה אתגרים מרכזיים שחובה להיערך אליהם.
הסכנה הגדולה ביותר לכלב הזה היא החום. המבנה הפחוס של הפנים (ברכיצפלי) מקשה עליו לקרר את עצמו ביעילות. בימים חמים, ובעיקר כשהלחות גבוהה, הוא נמצא בסכנת חיים ממשית של מכת חום.
זה לא אומר לא לטייל בקיץ, זה אומר לשנות את השעון הביולוגי שלכם. הטיולים הארוכים חייבים להיות מוקדם מאוד בבוקר או מאוחר בלילה. בצהריים? יציאה קצרה לצרכים בלבד וחזרה למזגן. אם אין לכם מזגן חזק בבית שפועל רוב היום, אל תביאו את הכלב הזה.
הדוג דה בורדו הוא כלב כבד מאוד. המפרקים שלו (אגן וברכיים) נושאים עומס אדיר.
בניגוד לכלבים קטנים שנכנסים להיסטריה מאזעקות ופיצוצים, הדוג דה בורדו מגיב אחרת. הוא בדרך כלל לא נלחץ מהרעש עצמו, אלא סופג את הלחץ שלכם. הכלב מרגיש את האנרגיה בבית. אם אתם רצים לממ"ד בלחץ, הוא ייכנס לדריכות הגנתית או לחרדה.
חשוב מאוד לתרגל איתו כניסה רגועה למרחב מוגן כחלק מהשגרה, עם חטיפים וחיזוקים חיוביים, כדי שהמקום יהפוך עבורו למקום בטוח ולא למלכודת לחץ.
תשכחו מכל מה שידעתם על אילוף כלבים. אם ניסיתם בעבר לאלף לברדור או רועה גרמני עם חטיפים וקליקר, תגלו מהר מאוד שהדוג דה בורדו משחק בליגה אחרת לגמרי. זה לא שהוא לא חכם – הוא חכם מאוד. הוא פשוט שואל שאלה אחת מרכזית לפני כל פקודה שלכם: "למה שאקשיב לך?"
כאן בדיוק רוב הבעלים נופלים. הם מנסים לשכנע את הכלב, או גרוע מכך – להכריח אותו.
בואו נהיה ריאליים. כשהגור הזה יגדל, הוא ישקול כמו מבוגר ממוצע, עם צוואר שרירי יותר מהירך שלכם. הניסיון לגרור אותו ברצועה או להוריד אותו מהספה בכוח הוא מגוחך. הכלב הזה לא מקשיב למילים, הוא מרגיש את האנרגיה. אם אתם צועקים, אתם משדרים חולשה ולחץ. אם אתם מנסים למשוך, אתם משדרים מאבק. הדוג דה בורדו מכבד רק דבר אחד: סמכות שקטה. מנהיג שלא צריך להרים את הקול כדי שיקשיבו לו.
כפי שציינו בהיסטוריה, הכלב הזה פותח כדי להחזיק מעמד ולא לשחרר. באילוף, זה מתבטא ב"חירשות סלקטיבית". אתם יכולים לקרוא לו עשר פעמים, והוא יביט בכם במבט עייף ולא יזוז מילימטר. הפתרון הוא לא לחזור על הפקודה (מה שרק מלמד אותו להתעלם), אלא לייצר תוצאה. עליכם להיות עקביים בצורה אבסולוטית. אם אמרתם "לא" על הספה פעם אחת, זה חייב להיות "לא" גם כשאתם עייפים וגם כשהוא עושה פרצוף חמוד. ברגע שויתרתם פעם אחת – איבדתם את המנהיגות.
הנקודה הקריטית ביותר באילוף הדוג דה בורדו היא החשיפה. לכלב הזה יש נטייה מולדת לדומיננטיות כלפי כלבים אחרים (בעיקר זכרים) וחשדנות כלפי זרים. חלון ההזדמנויות שלכם נסגר מהר. מגיל חודשיים ועד חצי שנה, הכלב חייב לראות הכל: אנשים שונים, כלבים בגדלים שונים, רעשים, מכוניות ומקומות חדשים. כלב שלא נחשף בגיל הזה יהפוך ל"טנק" חשדן ומסוכן כשיגדל. המטרה היא לגרום לו להבין שהעולם הוא מקום בטוח, ושאתם המנהיגים שמנהלים את הסיטואציה, לא הוא.
טיפים נקודתיים זה נחמד, אבל כדי לגדל דוג דה בורדו מאוזן שכיף לחיות איתו, אתם חייבים להבין את הבסיס העמוק של הפסיכולוגיה הכלבית.
איך בונים מנהיגות בלי כוח? איך מונעים חרדת נטישה? ואיך גורמים לו ללכת ברגלי בלי למשוך אתכם לשיחים?
בדיוק בשביל זה יצרנו את מדריך האילוף השלם שלנו. זהו לא עוד אוסף טיפים, אלא תוכנית עבודה מסודרת ב-4 פרקים שכל בעל כלב חייב להכיר.
הטיפים שנתנו כאן הם רק ההתחלה, הבסיס האמיתי לחיים רגועים מחכה לכם במדריך אילוף המלא.
לגדל דוג דה בורדו בלי להבין את המשמעות הרפואית והכלכלית, זה הימור מסוכן שסופו כמעט תמיד בשיברון לב ובכיס ריק.
הדוג דה בורדו הוא מה שנקרא "גזע לבבי" – תרתי משמע. יש לו לב ענק של אהבה, אבל הלב הזה הוא גם עקב אכילס הפיזיולוגי שלו. בנוסף, המבנה המסיבי שלו יוצר עומס עצום על השלד. אנחנו לא אומרים את זה כדי להפחיד, אלא כדי שתהיו מוכנים.
בואו לא ניתמם עם רשימות מכולת של מחלות. בואו נבין את המשמעות:
בישראל, הדוג דה בורדו הוא מגנט לטפילים. בגלל הפרווה הקצרה והעור הרגיש, קרציות ופרעושים חוגגים עליו. אבל הסכנה האמיתית היא קדחת הקרציות ותולעת הפארק. בגלל המסה הגדולה שלו, כל טיפול רפואי (אנטיביוטיקה, הרדמה, חומרי מניעה) ניתן במינון כפול או משולש מכלב רגיל. העלויות בהתאם. מניעה אגרסיבית היא המפתח כאן.
בואו נדבר על הפיל בחדר, או יותר נכון – על הריר בסלון. הדוג דה בורדו מרייר. נקודה. הוא מרייר כשהוא אוכל, כשהוא שותה, כשהוא מתרגש, וכשהוא סתם מנער את הראש.
לאור הרגישות הידועה בלב ובאגן, ולנוכח העלויות הווטרינריות של כלב ענק, ההמלצה המקצועית החד-משמעית שלנו היא: אל תחכו לרגע האמת. ביטוח בריאות מקיף לדוג דה בורדו הוא לא "הוצאה נוספת", הוא רשת הביטחון היחידה שתאפשר לכם לתת לו את הטיפול הטוב ביותר (ניתוח חירום או טיפול לבבי) בלי שתצטרכו לשבור תוכניות חיסכון או חלילה לוותר על הכלב בגלל כסף.
יש נטייה לחשוב שדוג דה בורדו הוא "שטיח" שלא צריך לזוז. זו טעות. נכון, הוא לא בורדר קולי שצריך לרוץ 10 ק"מ ביום, אבל הוא חייב תנועה כדי לשמור על משקל תקין, מסת שריר ומצב רוח מאוזן. כלב מתוסכל שלא מוציא אנרגיה, הופך לכלב הרסני (ואתם לא רוצים לסת שכזו לועסת לכם את הקירות).
אבל, וזה אבל קריטי – הפעילות חייבת להיות מותאמת למגבלות הגוף שלו.
אנחנו נגיד את זה שוב ושוב: החום הוא האויב. בימים חמים ובעומסי חום, הפעילות בחוץ יורדת למינימום ההכרחי. הטיולים הארוכים (45 דקות ומעלה) צריכים להיות בשעות הבוקר המוקדמות (לפני שהאספלט מתחמם) או מאוחר בלילה. בשאר היום? יציאות קצרות בלבד. שימו לב: הכלב הזה לא תמיד יגיד לכם "קשה לי". הוא ימשיך ללכת אחריכם מתוך נאמנות עד שיתמוטט. האחריות היא עליכם לעצור אותו.
במקום ריצות ארוכות ששוחקות את המפרקים, התמקדו בפעילויות שבונות קשר ומפעילות את המוח:
משחקי משיכה : מצוין לבניית ביטחון ופורקן אנרגיה, אבל חייב להיעשות עם חוקים ברורים ("עזוב" = עוזבים מיד). זה מדמה את אחיזת הטרף שהגזע פותח עבורה.
הדוג דה בורדו הוא לא כלב לכל אחד. הוא דורש בעלים מסוג מיוחד. הוא דורש מישהו שיכול לראות מעבר לריר ומעבר להוצאות הכספיות, ולהעריך את הנשמה הענקית והרגישה שנמצאת שם בפנים.
הוא מתאים לאנשים רגועים, יציבים ("המבוגר האחראי"), שיש להם את היכולת הכלכלית לתחזק אותו ואת היכולת הרגשית להכיל כלב שרוצה להיות צמוד אליהם 24/7. הוא מתאים למי שמבין שכלב הוא לא רהיט, אלא בן משפחה שדורש השקעה יומיומית.
אם אתם מחפשים כלב שיקבל אתכם בבית כאילו חזרתם ממלחמה, שיגן עליכם במבט בלבד, ושיהפוך לחלק בלתי נפרד מהלב שלכם (וגם מהספה) – זה הכלב בשבילכם. אם אתם לא מוכנים לאתגר, לריח, לשיער ולחשבונות הווטרינר – עשו לעצמכם ולו טובה, ותבחרו גזע אחר.
אנחנו מאלפים בשיטה שהכלב באמת מבין!
אצלנו לא מדובר רק בלימוד פקודות, אלא בהבנה עמוקה של איך הכלב שלכם תופס את העולם.
תקבלו תוכנית אילוף מותאמת אישית, שתאפשר לכם לתקשר עם הכלב בשפה שלו,
לבנות מערכת יחסים המבוססת על אמון וכבוד הדדי, ולהגיע לתוצאות אמיתיות ויציבות לאורך זמן.
