לברדור רטריבר
ארץ מוצא
קנדה
משפחה
כלבי ציד
תוחלת חיים
10-12 שנים
גובה ממוצע
54-62 ס"מ
משקל ממוצע
25-36 ק"ג
האמת על לברדור רטריבר ב-90 שניות
אם הגעתם לכאן, כנראה שגם אתם נשביתם בקסם. לברדור רטריבר הוא לא סתם עוד גזע, הוא מותג-על. הוא הכלב שכולם רוצים, הכוכב של פרסומות הנייר טואלט והחבר הכי טוב שכל ילד חולם עליו. אבל רגע לפני שאתם רצים להביא גור הביתה, יש לנו משהו חשוב להגיד לכם: התדמית החמודה הזו היא מלכודת דבש. מאחורי העיניים הטובות מסתתרת מכונת עבודה אנרגטית, חכמה ורבת עוצמה שדורשת הרבה יותר מליטופים. במדריך הזה אנחנו נפרק את כל המיתוסים, נצלול לאתגרים הבריאותיים וההתנהגותיים, וניתן לכם את הכלים להפוך למנהיגים שהכלב הזה באמת צריך.
אנחנו יודעים מה ראיתם בסרטים. כלב משפחה מושלם, רגוע, שיושב ליד האח ומקשיב לצרות של הילדים. אז זהו, שלא בדיוק. או לפחות, לא מיד. הרבה ישראלים מתאהבים ברעיון של הלברדור, אבל מתרסקים מול המציאות של גור אנרגטי שמתנהג כמו "כריש יבשתי" ולועס כל דבר שזז בבית עד גיל שנתיים.
בכנות? הלברדור הוא הכלב הכי ורסטילי בעולם. הוא יכול להיות כלב נחייה, כלב גילוי סמים, או החבר הכי טוב שלכם. אבל – וזה אבל ענק – הוא חייב פורקן. אם אתם חושבים שהוא יסתפק בטיול קצר סביב הבלוק, אתם בונים מתכון לאסון שכולל הרס של הבית ותסכול הדדי. זה לא אשמת הכלב, זו הדינמיקה שאתם יוצרים. אם תספקו לו מנהיגות, גבולות ופעילות, תקבלו את הכלב הכי מדהים שיש. אם לא? תקבלו הוריקן של 30 קילו בתוך הסלון.
הלב הענק והרצון האינסופי לרצות אתכם שהופכים אותו לפרטנר המושלם לחיים.
תקופת הגורות וההתבגרות היא ארוכה ואינטנסיבית, ומלווה בהרס חפצים אם לא מציבים גבולות ברורים.
הגזע מועד לבעיות אורתופדיות (אגן ומרפקים) והשמנת יתר מסוכנת שדורשת ניהול תזונתי קפדני.
ההיסטוריה של הלברדור רטריבר היא סיפור על הישרדות בתנאי קיצון והתאמה מושלמת לצורכי האדם. בניגוד למשתמע משמו, שורשיו של הגזע אינם בחבל לברדור אלא באי השכן ניופאונדלנד (Newfoundland) שבקנדה. אנחנו רואים עד היום בכלב שיושב בסלון הישראלי את אותן תכונות פיזיות ומנטליות שנוצרו בנמלי הדיג הקפואים של המאה השמונה עשרה. הבנת העבר הזה היא המפתח להבנת ההתנהגות שלו כיום, החל מהנטייה לקפוץ לכל שלולית ועד הצורך הבלתי פוסק להחזיק משהו בפה.
בין המאות השש עשרה והשמונה עשרה חופי ניופאונדלנד היו מוקד משיכה לציים מכל אירופה. הדייגים הביאו איתם כלבי עבודה שעברו ברירה טבעית אכזרית. רק החזקים והיעילים ביותר שרדו את הקור העז ואת העבודה המפרכת. מתוך המציאות הזו צמח כלב המים של סנט ג'ונס (St. John's Water Dog), גזע שנכחד מאז אך הוא האב הישיר של הלברדור.
הסלקציה בשטח הייתה פונקציונלית בלבד. הכלבים חולקו לשני סוגים לפי תפקידם. הסוג הגדול הפך לגזע הניופאונדלנד המוכר כיום ששימש לגרירת משאות כבדים. הסוג הקטן יותר, האב של הלברדור, היה אתלטי וזריז יותר. הכלבים הללו חיו על סירות דיג קטנות ותפקידם היה לזנק למים הקפואים כדי לתפוס דגי בקלה שחמקו מהרשת או להעביר חבלים בין סירות לחוף.
אנחנו מזהים את המורשת הזו בכל פרט פיזי של הכלב המודרני:
פרווה כפולה ושומנית: היא דוחה מים ומבודדת את הגוף מקור קיצוני. זו הסיבה שלברדורים מתייבשים במהירות ומרגישים בנוח בחוץ גם במזג אוויר גשום.
זנב הלוטרה: זנב עבה וחזק שמשמש כהגה בזמן שחייה ומאפשר תמרון מהיר במים.
קרומי שחייה: בין הבהונות קיימים קרומים מפותחים שהופכים את כפות הרגליים למשוטים אפקטיביים.
מזג שיתופי: על סירה צפופה בלב ים אין מקום לתוקפנות. הכלבים פיתחו יכולת עבודה צמודה עם בני אדם וכלבים אחרים ללא חיכוכים טריטוריאליים.
במהלך המאה התשע עשרה הגיעו הכלבים לנמל פול באנגליה עם ספינות הסחר. האצולה הבריטית זיהתה מיד את יצר ההבאה המפותח שלהם ואת היכולת שלהם לעבוד שעות ארוכות בתנאי שטח קשים. הרוזן ממלמסברי והדוכס מבקלו היו הדמויות המרכזיות בשימור ופיתוח הגזע. הם ייבאו כלבים מניופאונדלנד והקימו תוכניות גידול קפדניות באחוזותיהם.
בשנת 1887 טבע הרוזן ממלמסברי את המונח "לברדור" כדי להבדיל את הכלבים הללו מהניופאונדלנד הגדול. כל הלברדורים הרשומים כיום בעולם הם צאצאים של שני כלבים מרכזיים מאותה תקופה בשם נד ואוון. הגידול באנגליה לא רק שימר את יכולות העבודה אלא גם זיקק את "הפה הרך" של הגזע – היכולת להחזיק ציד בפה מבלי להשאיר עליו סימני שיניים. מהניסיון שלנו, התכונה הזו מתרגמת היום לכלבים שאוספים נעליים או צעצועים ומסתובבים איתם בבית כאות שלום, מבלי להרוס אותם.
באופן אירוני, בזמן שהגזע שגשג באנגליה, הוא כמעט נעלם ממולדתו קנדה. שינויי חקיקה ומיסוי כבד על אחזקת כלבים בניופאונדלנד, יחד עם חוקי הסגר נוקשים בבריטניה שמנעו יבוא נוסף, הובילו לצמצום דרסטי של האוכלוסייה המקורית. כלב המים של סנט ג'ונס נכחד סופית בשנות השמונים של המאה העשרים.
הלברדור שרד בזכות המאגר הגנטי שהתבסס באנגליה. בשנת 1903 הוכר הגזע באופן רשמי על ידי מועדון הכלבנות האנגלי, ובשנת 1917 נרשם הלברדור הראשון בארצות הברית. הפופולריות שלו נסקה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהעולם גילה כלב שמצטיין לא רק בציד אלא גם ככלב נחייה, כלב איתור וחבר משפחה יציב.
ההיסטוריה מסבירה את ההתנהגות שאנחנו פוגשים ביום יום. כשלברדור "נושך" את הידיים של הבעלים או גורב גרביים בפה, הוא לא מנסה להכאיב או להציק. הוא מפעיל יצר של מאות שנים שנועד להביא דגים וציד. כשהוא מושך ברצועה לכיוון כל שלולית, זהו המטען הגנטי שדוחף אותו אל המים.
הצורך שלו בקרבת בני אדם אינו "פינוק", אלא תולדה של עבודה בצוותים קטנים על סירות ובמסעות ציד. הכלב הזה תוכנת גנטית לחפש את שיתוף הפעולה עם האדם. בלעדיו, הוא עלול לפתח תסכול שמתבטא בלעיסת רהיטים או חפירה בגינה. המטרה שלנו היא לתעל את היצרים העתיקים הללו לתוך החיים המודרניים בצורה מאוזנת.
נתחיל מהסוף: הלברדור הוא לא "כלב שטיח". המיתוס שהם נולדים רגועים ומחונכים הוא אחד השקרים הכי גדולים בעולם הכלבנות, והוא גורם למשפחות רבות לוותר על הכלב בשנה הראשונה. תכלס? עד גיל שנתיים-שלוש, לברדור ממוצע הוא פצצת אנרגיה מתקתקת.
בישראל תפגשו שני טיפוסים עיקריים, וחשוב שתבינו מה יש לכם בבית:
מבנה גוף רחב יותר, מוצק, ורגליים קצרות יחסית. הם לרוב רגועים יותר ומתאימים כ"כלבי משפחה" קלאסיים, אבל עדיין דורשים פעילות.
גבוהים יותר, רזים ואתלטיים. אלו כלבים עם מנוע טורבו שלא נכבה. אם לא תספקו להם "עבודה", הם ימצאו עבודה לבד – בדרך כלל בפירוק הספות שלכם.
אחת התכונות המדהימות של הגזע היא היכולת לשלוט בעוצמת הנשיכה. הם מסוגלים לסחוב ביצה בפה מבלי לשבור אותה. אבל, הצד השני של המטבע הוא שהם חייבים משהו בפה כל הזמן. זה לא שהם "נושכים" אתכם מתוך רוע, הם מתקשרים דרך הפה.
כאן הלברדור זוהר. אין להם עצם אחת של טריטוריאליות בגוף. גנב שיכנס הביתה כנראה יתקבל בכשכוש זנב וליקוקים. עם ילדים הם לרוב סבלניים בצורה יוצאת דופן, אבל זכרו: לברדור צעיר הוא חזק ומגושם, והוא עלול להפיל פעוטות פשוט מתוך שמחה והתלהבות.
אנחנו שומעים את זה המון. "הוא גור עקשן". אז זהו, שלא. הבעיה היא לא באוזניים של הכלב, אלא במה שאתם משדרים. הכלב לא מקשיב למילים, הוא מרגיש את האנרגיה. אם אתם מבקשים ממנו "לשבת" אבל הגוף שלכם משדר חוסר ביטחון או חוסר סבלנות, הוא יתעלם מכם. הלברדור חכם מאוד, והוא מזהה חולשה מקילומטרים. הוא צריך מנהיג רגוע, לא "אמא פולניה" שמבקשת יפה.
אין לכם כוח לקרוא?
הסקירה המלאה בוידאו
לברדור הוא לא "כלב זול". המודל הכלכלי של גידול לברדור דורש תכנון, בעיקר סביב נושא הבריאות והתזונה.
בישראל, השוק מתחלק לשניים בצורה חדה:
לברדורים הם שואבי אבק ביולוגיים עם נטייה מסוכנת להשמנה ולבעיות מפרקים. לכן, בבית הכלבים אנחנו אומרים באופן חד משמעי: אל תתקרבו למזון יבש תעשייתי. פחמימות ריקות הן האויב של הכלב שלכם.
ההמלצה הגורפת שלנו היא תזונה טבעית בלבד (מבוסס על בשר\עוף\דגים אמיתי), ששומרת על מסת שריר, מפחיתה נשירה ומקטינה את העומס על המפרקים.
המשמעות הכלכלית של תזונה טבעית:
לברדור בוגר ופעיל (כ-30 ק"ג) צריך לאכול כ-2% ממשקל גופו ביום כדי לשמור על בריאות אופטימלית.
השורה התחתונה: ההוצאה החודשית הקבועה שלכם על בריאות הכלב תעמוד על 504 ש"ח בחודש.
זו לא הוצאה, זו השקעה שחוסכת לכם אלפי שקלים אצל הווטרינר בעתיד.
לברדור משיר שיער. לא "קצת", אלא בכמויות שמספיקות לייצור שטיח חדש כל שבוע.
בגלל הנטייה שלהם לבלוע שטויות (גרביים, אבנים, צעצועים) ולבעיות אורתופדיות, לברדור בלי ביטוח זה חוסר אחריות כלכלי. פוליסה מקיפה תעלה כ-100 עד 150 ש"ח בחודש, והיא תציל אתכם ברגע האמת.
(הטבלה מחושבת על בסיס תזונה טבעית בלבד, כפי שמומלץ על ידי המערכת)
| סעיף הוצאה | עלות שנתית משוערת | הערות |
| מזון טבעי איכותי | 6,048 ש"ח | השקעה בבריאות לטווח ארוך |
| ביטוח בריאות | 1,500 ש"ח | חובה! כולל צד ג' |
| חיסונים וטיפול מונע | 800-1,200 ש"ח | משושה, כלבת, תולעת הפארק |
| אמפולות/קולר נגד טפילים | 600 ש"ח | קריטי באקלים הישראלי |
| צעצועים וציוד מתכלה | 1,200 ש"ח | בלאי טבעי (והריסות) |
| סך הכל שנתי | כ-10,548 ש"ח | לא כולל עלות רכישה ראשונית או אירועי חירום |
להיות בעלים של לברדור בקנדה זה קל. להיות בעלים שלו בדירה בראשון לציון או בפתח תקווה? זה דורש התאמות. הנה מה שאתם צריכים לדעת על החיים עם דוב קוטב קטן במזרח התיכון:
לברדורים ובעיות אגן זה סיפור אהבה טראגי. המפרקים שלהם רגישים, וטיפוס יומיומי של שלוש קומות ללא מעלית זה מתכון בטוח לשחיקת סחוס וכאבים בגיל מבוגר.
זוכרים שהכלב הזה פותח לשחות באוקיינוס הקפוא? יש לו פרווה כפולה ועבה שנועדה לבודד מקור. בישראל, הפרווה הזו הופכת למעיל צמר שאי אפשר להוריד.
הלברדור הוא כלב יציב יחסית, אבל גם הוא יכול להיכנס ללחץ. החדשות הטובות הן שהם לרוב לא מגיבים בהיסטריה לרעמים או פיצוצים כמו גזעים אחרים, בזכות העבר שלהם ככלבי ציד שהורגלו לקולות ירי. עם זאת, חשוב להפוך את הממ"ד למקום חיובי – תנו לו שם חטיף שווה או את האוכל שלו, כדי שבזמן אמת הוא ירוץ לשם בשמחה ולא בפחד.
בואו נשבור מיתוס: לברדור הוא לא "כלב שבא מאולף". נכון, יש לו רצון לרצות (Will to Please), אבל יש לו גם רצון ללעוס את השלט של הטלוויזיה. אילוף לברדור זה לא מלחמה, זה ריקוד. הם פרטנרים מדהימים, אבל הם צריכים מוביל.
הכלב הזה חווה את העולם דרך הפה. כשהוא שמח הוא לוקח משהו בפה, כשהוא לחוץ הוא לועס, וכשהוא אוהב אתכם הוא רוצה "לנשנש" לכם את היד.
לברדור אוהב אנשים. הוא כל כך אוהב אנשים שהוא רוצה לתת להם נשיקה בפרצוף, גם אם הוא שוקל 35 קילו והם לובשים חליפה.
הלברדור יאכל הכל. אוכל מהרצפה, זבל ברחוב, ולעיתים גם גרביים.
אל תהיו "הורים" של הכלב, תהיו מנהיגי הלהקה. לברדורים הם חכמים וקולטים חולשה בשניות. אם תהיו עקביים, רגועים וברורים ("שחור או לבן", אין "אולי"), תקבלו כלב שיעשה הכל בשבילכם, פשוט כי הוא סומך עליכם שאתם מנווטים את הספינה. גבולות וחוקים שווים אהבה וביטחון עבור הכלב.
הלברדור נראה כמו טנק בלתי שביר, אבל האנטומיה שלו רגישה יותר ממה שנדמה. אם לא תקפידו על תחזוקה נכונה, אתם עלולים למצוא את עצמכם מבלים בבית החולים הווטרינרי יותר מאשר בפארק. זה לא רק עניין של בריאות הכלב, אלא בור כלכלי שיכול להגיע לעשרות אלפי שקלים ללא גב כלכלי מתאים.
הגזע מועד לבעיות אגן ומפרקים (דיספלזיה) בצורה קיצונית. זה לא "אולי", זה סיכון שמרחף מעל כל לברדור. המשמעות היא לא רק כאב לכלב, אלא ניתוחים מורכבים ושיקום ארוך ויקר. הגנטיקה משחקת תפקיד, אבל גם המשקל. כל קילו מיותר על הלברדור שלכם הוא גזר דין למפרקים שלו. שמירה על משקל תקין היא התרופה הטובה ביותר.
לברדורים לא יודעים שובע. הנטייה הזו לאכילת יתר מובילה להשמנה קיצונית, שמחמירה את בעיות האגן. בנוסף, הם שואבי אבק של חפצים. גרביים, צעצועי פלסטיק ואבנים – הכל נכנס פנימה. חסימת מעיים היא אחד הניתוחים הנפוצים ביותר בגזע. סכנה נוספת היא "היפוך קיבה" – מצב חירום מסכן חיים שקורה כשהכלב אוכל מהר מדי ואז משתולל. הקיבה מתמלאת גזים ומסתובבת, וזה מחייב ניתוח מיידי.
בישראל, הלברדור חשוף במיוחד לקדחת קרציות ולתולעת הפארק. בגלל שהם מבלים המון בחוץ, בדשא ובשיחים, החשיפה שלהם גבוהה. קדחת קרציות יכולה להיות קטלנית ולגרום לדימומים וכשל מערכות. תולעת הפארק היא רוצח שקט שיכול לגרום למוות פתאומי או סרטן בוושט. מניעה אגרסיבית (אמפולות וכדורים) היא לא המלצה, היא חובה.
האם הבית יהיה מלא שיער? התשובה היא כן, ובכמויות. ללברדור יש פרווה כפולה שמשירה כל השנה, ופעמיים בשנה יש "החלפת פרווה" מסיבית. אתם תצטרכו להבריש אותו לפחות פעמיים בשבוע כדי לשמור על שפיות. בנוסף, האוזניים השמוטות שלהם הן חממה לדלקות. הן סוגרות לחות וחום (במיוחד אחרי שחייה), מה שיוצר סביבה מושלמת לחיידקים. ניקוי אוזניים שבועי הוא הכרחי למניעת סבל וריח רע.
לאור הרגישות הידועה באגן, בברכיים ובקיבה, ההמלצה המקצועית שלנו היא לא לחכות לרגע האמת. ביטוח בריאות מקיף הוא הכרחי כדי שתוכלו לתת ללברדור את הטיפול הטוב ביותר בלי לשבור תוכניות חיסכון או לקחת הלוואות. כשניתוח אחד יכול לעלות כמו רכב משומש, הפרמיה החודשית היא השקעה חכמה.
אם אתם חושבים שטיול של רבע שעה בשכונה יספיק ללברדור שלכם, תחשבו שוב. הכלב הזה הוא ספורטאי אולימפי בתחפושת. הוא צריך לפרוק אנרגיה, ואם אתם לא תייצרו לו את הפורקן הזה, הוא יפרוק אותו על הספות שלכם.
משחקי מים: זהו הספורט האולטימטיבי לגזע. שחייה היא הפעילות הטובה ביותר כי היא שורפת המון אנרגיה בלי להעמיס על המפרקים הרגישים שלהם. קחו אותו לחוף הים (בחוף מותר לכלבים) או לבריכה ייעודית. שימו לב: לא כל הלברדורים יודעים לשחות אוטומטית, התחילו בזהירות.
עבודת אף (Scent Work): לברדור רואה את העולם דרך האף. במקום לזרוק לו כדור 100 פעם (מה שעלול לפגוע במפרקים), החביאו לו את הצעצוע או חטיפים בבית או בגינה ותנו לו לחפש. 10 דקות של עבודה מנטלית מעייפות אותו כמו שעה של ריצה.
התאמה לאקלים הישראלי: בקיץ הישראלי, פעילות עושים רק מוקדם בבוקר או מאוחר בערב. משחקי כדור אינטנסיביים ביולי-אוגוסט באמצע היום הם סכנת חיים. נצלו את שעות החשכה לפריסבי או הליכה מהירה.
לסיום, בואו נסגור את הפינה. לברדור רטריבר הוא לא "סתם כלב". הוא התחייבות ל-12 שנים של אהבה אין סופית, אבל גם של עבודה. הוא מתאים בול למשפחה הישראלית החמה, זו שלא אכפת לה מקצת בלאגן ושיערות, אבל רוצה חבר אמת לילדים ופרטנר לטיולים.
הוא לא מתאים למי שמחפש קיצורי דרך. אם אתם מוכנים להשקיע בחינוך, לשמור על הבריאות שלו ולהיות המנהיגים שהוא צריך – תקבלו את הכלב הכי טוב שהיה לכם בחיים. כזה שיסתכל עליכם במבט מעריץ ויכשכש בזנב בכל פעם שתכנסו בדלת, לא משנה איזה יום עבר עליכם.
אנחנו מאלפים בשיטה שהכלב באמת מבין!
אצלנו לא מדובר רק בלימוד פקודות, אלא בהבנה עמוקה של איך הכלב שלכם תופס את העולם.
תקבלו תוכנית אילוף מותאמת אישית, שתאפשר לכם לתקשר עם הכלב בשפה שלו,
לבנות מערכת יחסים המבוססת על אמון וכבוד הדדי, ולהגיע לתוצאות אמיתיות ויציבות לאורך זמן.
