מלטז
ארץ מוצא
אגן הים התיכון
משפחה
זעירים
תוחלת חיים
12-15 שנים
גובה ממוצע
20-25 ס"מ
משקל ממוצע
3-4 ק"ג
האמת על מלטז ב-90 שניות
אם הגעתם לכאן, כנראה שגם אתם נפלתם שבי אחרי הענן הלבן והמרחף הזה. המלטז הוא לא עוד כלב זעיר; הוא מותג, הוא סמל סטטוס, והוא אחד הגזעים הפופולריים ביותר בישראל, ובצדק. אבל רגע לפני שאתם רצים לקנות גור עם סרט אדום, עצרו. המראה ה"בובתי" שלו הוא ההונאה הכי גדולה בעולם הכלבנות. מאחורי הפרווה הלבנה והעיניים השחורות, מסתתרת מכונה ביולוגית עתיקה עם צרכים מורכבים, אינטליגנציה חריפה ופוטנציאל הרסני אם לא מציבים לה גבולות.
במדריך הזה אנחנו לא הולכים ללטף לכם את האגו. אנחנו ב"בית הכלבים" נשים את כל הקלפים על השולחן: מהיסטוריית הציד המפתיעה שלו, דרך המחיר הבריאותי הכבד של גידולו, ועד לשיטות האילוף שימנעו מכם להפוך למשרתים של הכלב שלכם. אתם עומדים לגלות שמלטז הוא הרבה יותר מ"כלב למרפסת" – הוא מחייב מנהיגות, הבנה והשקעה. מוכנים? בואו נצלול.
בואו נניח את זה על השולחן מיד בהתחלה: המלטז הוא לא רהיט יוקרה, למרות שהוא נראה נהדר על הספה שלכם. מדובר בכלב שתוכנת גנטית במשך אלפי שנים להיות צמוד לבני אדם. הוא לא "כלב חצר" והוא לא כלב שאפשר להשאיר אותו לבד בבית לעשר שעות ביום ולצפות שהכל יהיה בסדר כשתחזרו.
הוא מתאים בול לאנשים שרוצים צל. אם אתם עובדים מהבית, פנסיונרים, או משפחה שבה תמיד יש מישהו בבית – זכיתם בפרטנר המושלם. הוא ילך איתכם לשירותים, למטבח ולמיטה. זהו כלב שחי ונושם את האנרגיה של הלהקה שלו. לעומת זאת, אם אתם אנשי קריירה שנעלמים בבוקר וחוזרים בלילה, המלטז הוא מתכון לאסון. הבדידות עבורו היא לא סתם "שיעמום", אלא מצוקה נפשית אמיתית שתוביל ליללות, הרס הבית והפרעות התנהגות קשות.
הוא כמעט ולא משיר שיער (היפואלרגני) והוא מעניק אהבה בעוצמות ששמורות לילדים קטנים.
חרדת נטישה היא "ברירת המחדל" של הגזע. השארתם אותו לבד בלי הכנה? צפו לבלגן.
ל-80% מהכלבים יש מחלת חניכיים עד גיל שנתיים
תשכחו מהתדמית של "כלב הפרווה" העדין לרגע. המלטז הוא יצירת מופת ביולוגית. זהו אחד הגזעים העתיקים ביותר בעולם, שורד אולטימטיבי שראה אימפריות קמות ונופלות בעודו שומר על מעמדו בצמרת. צ'ארלס דרווין עצמו תיארך את אבות הגזע ל-6000 שנה לפני הספירה. כשאתם מסתכלים על המלטז שלכם, אתם מסתכלים על היסטוריה חיים.
השם "מלטז" לא בהכרח מגיע מהאי מלטה, אלא מהמילה השמית העתיקה "מלט" שמשמעותה מקלט או נמל. הפיניקים, סוחרים יורדי ים ממולחים, הפיצו את הכלבים הללו באגן הים התיכון. אבל הם לא היו סתם נוסעים סמויים. במקור, האבות הקדמונים של המלטז היו "כלבי עבודה" במובן הכי בסיסי: הם היו אחראים על חיסול מכרסמים במחסני התבואה ובבטן הספינות. למה זה קריטי לכם היום? כי אותו יצר ציד עתיק עדיין קיים. כשאתם רואים את המלטז "רוצח" את בובת הגומי שלו ומנער אותה בטירוף, זה לא משחק – זה ה-DNA של צייד העכברושים הפיניקי שמתעורר לחיים.
בתקופה הרומית והיוונית, המלטז עשה את ה"אקזיט" הגדול שלו. הוא הפך מסייע בנמלים לסמל סטטוס אולטימטיבי. האריסטוקרטיה הרומית האמינה שלכלבים האלו יש כוחות ריפוי. הם כונו "הכלב המנחם" ושימשו ככריות חימום חיים שהונחו על בטן כואבת של נשות האצולה. המשורר הרומי מרטיאליס ואפילו הפילוסוף אריסטו כתבו עליהם בהערצה. המזעור של הגזע לא קרה במקרה – הוא הונדס להיות בן לוויה צמוד, כזה שמרגיש את הדופק ואת חום הגוף של בעליו.
איך גזע כל כך קטן שרד את ימי הביניים האכזריים? בזכות הגלובליזציה העתיקה. המלטזים נדדו על דרך המשי והגיעו עד לסין, שם מגדלים מקומיים (שיצרו את הפקינז והשי-צו) שימרו ושכללו אותם, וכנראה החזירו אותם לאירופה משופרים ועמידים יותר. ההיסטוריה שלהם רצופה בסיפורי נאמנות קיצונית: האגדות מספרות שמרי מלכת הסקוטים החביאה מלטז מתחת לשמלתה בדרך לגרדום, עדות מצמררת לנאמנות הטוטאלית של הגזע הזה לבעליו, עד הרגע האחרון.
המלטז שאתם מגדלים היום הוא תוצר של הנדסה גנטית בת אלפי שנים שמטרתה אחת: ליצור את החיבור הרגשי החזק ביותר האפשרי בין כלב לאדם.
אם אתם חושבים שמלטז הוא רק קישוט יפה לספה, מחכה לכם הפתעה רועשת. יש כאן דיסוננס קוגניטיבי מובנה: הוא נראה כמו צעצוע, אבל בתוך הראש שלו הוא רוטוויילר ששוקל 50 קילו. המלטז הוא דוגמה קלאסית ל"תסמונת הכלב הקטן", אבל אנחנו כאן כדי להגיד לכם שזה לא הגודל – זה הגידול.
המלטז הוא כלב של אדם אחד או משפחה אחת. המונח המקצועי הוא "כלב סקוטש" (Velcro Dog). הוא לא רוצה להיות לידכם, הוא רוצה להיות עליכם. אם אתם הולכים למטבח והוא נשאר בסלון – הוא חושב שמשהו לא בסדר. הנאמנות הזו מקסימה, אבל היא המקור לחרדת הנטישה הקשה המאפיינת את הגזע.
אל תבנו עליו שיגן עליכם מפני פורצים, אבל אתם בהחלט יכולים לבנות עליו שיגיד לכם שהשליח של הפיצה הגיע עוד לפני שהוא חנה. המלטז הוא מערכת אזעקה ביולוגית רגישה מאוד. הוא נובח על כל רעש חשוד. אם לא תנהלו את זה נכון ותשדרו לו "תודה, אני בטיפול", הוא יקח על עצמו את תפקיד השומר, וזה מתכון לנביחות בלתי פוסקות.
בואו נשבור את המיתוס הזה בזהירות. מלטז יכול להיות נהדר עם ילדים, בתנאי שהם מבינים שזה לא צעצוע. בגלל גודלו הזעיר, המלטז מרגיש מאוים בקלות מתנועות חדות, צעקות או חיבוקי דב של פעוטות. כשהוא מרגיש דחוק לפינה, הוא יחשוף שיניים. אנחנו ב"בית הכלבים" ממליצים על משנה זהירות בבתים עם ילדים מתחת לגיל 5.
המלטז לא תמיד מודע לגודלו. הוא יאתגר כלבים גדולים ממנו פי עשרה בגינת הכלבים. זה לא אומץ, זו מגננה. הוא משדר "אני משוגע, אל תתעסק איתי". האחריות שלכם היא להגן עליו מעצמו ולא לתת לאגו שלו לסבך אותו בצרות.
אין לכם כוח לקרוא?
הסקירה המלאה בוידאו
בואו ננפץ אשליה נפוצה: אנשים נוטים לחשוב ש"כלב קטן שווה הוצאות קטנות". במקרה של המלטז, המשוואה הזו נכונה רק לגבי האוכל. בכל שאר הפרמטרים (טיפוח, רפואה ורכישה) – מדובר ב"נכס ביולוגי" שדורש תחזוקה יקרה ומוקפדת. אם אתם בונים על זה שהוא יחסוך לכם כסף, תחשבו מסלול מחדש. המלטז פועל במודל כלכלי הפוך: עלויות האנרגיה (מזון) זניחות, אבל עלויות התחזוקה (טיפוח ורפואה) קשיחות וגבוהות.
השוק הישראלי פרוץ, והפערים במחירים הם לא סתם מספרים – הם משקפים סיכון.
עוד לפני שהגור נכנס הביתה, ישנה השקעה ראשונית בציוד שחייב להיות מותאם לגזע זעיר ועדין:
זהו הסעיף שרוב הבעלים החדשים לא לוקחים בחשבון. למלטז אין פרווה שנושרת ועפה בבית, אלא שיער שצומח ללא הפסקה.
כאן החדשות הטובות. מלטז בוגר שוקל כ-3-4 ק"ג וצורך כמויות מזעריות של מזון (כ-60 עד 90 גרם ביום).
הפרופיל הרפואי של המלטז כולל שתי פצצות זמן יקרות: שיניים וברכיים.
| סעיף הוצאה | עלות חודשית ממוצעת | עלות שנתית משוערת |
| מזון איכותי | 80 – 120 ₪ | 960 – 1,440 ₪ |
| טיפוח ומספרה | 150 – 250 ₪ | 1,800 – 3,000 ₪ |
| טיפול וטרינרי מונע | 100 – 150 ₪ | 1,200 – 1,800 ₪ |
| ביטוח בריאות (חובה) | 90 – 130 ₪ | 1,080 – 1,560 ₪ |
| ציוד מתכלה וחטיפים | 50 – 100 ₪ | 600 – 1,200 ₪ |
| סה"כ משוער | 470 – 750 ₪ | 5,640 – 9,000 ₪ |
לגדל כלב אירופאי במזרח התיכון זה אתגר, ולמלטז יש רשימת דרישות ספציפית מאוד כדי לשרוד את המציאות הישראלית.
המלטז הוא הכלב האורבני המושלם. הוא לא צריך חצר, הוא לא צריך דונמים לרוץ בהם. דירת שני חדרים מספקת אותו בהחלט, כל עוד יש לו את הפינה הרכה שלו ואת הקרבה אליכם. הוא קל משקל, כך שאם אתם גרים בקומה שלישית בלי מעלית, אתם יכולים פשוט להרים אותו (וזה אפילו מומלץ כדי לשמור לו על הגב והברכיים), מה שהופך אותו לפתרון אידיאלי לבניינים ישנים.
כאן רוב הבעלים נופלים. בימים חמים, או כשהטמפרטורה עולה בפתאומיות (ובישראל זה קורה גם בנובמבר), המלטז נמצא בסכנה ממשית.
המלטז הוא כלב רגיש וסנסורי. המציאות הביטחונית בישראל, עם אזעקות ובומים, יכולה להכניס אותו לחרדה עמוקה. הכלב לא מקשיב למילים שלכם ("זה בסדר, טוי, זה רק יירוט"), הוא מרגיש את האנרגיה שלכם. אם אתם בלחץ בדרך לממ"ד, הוא יהיה בהיסטריה. התפקיד שלכם הוא לשדר רוגע מוחלט. מומלץ להרגיל אותו לכלוב טיסה או "פינה בטוחה" שתהיה המקום המוגן שלו בזמן רעמים או אזעקות, מקום שבו הוא מרגיש סגור ועטוף.
בואו ננפץ מיתוס: המלטז שלכם לא "עקשן". הוא פשוט חכם מכדי לעבוד בחינם, והוא מניפולטור רגשי ברמה של שחקן אוסקר. הבעיה באילוף מלטז היא כמעט תמיד הבעלים, לא הכלב. בגלל שהוא קטן וחמוד, אנחנו נוטים לוותר לו על דברים שבחיים לא היינו מוותרים לרועה גרמני. וזו, חברים, הטעות הקריטית.
זה הנושא הכאוב ביותר אצל בעלי מלטזים.
התירוץ הנפוץ: "יש לו שלפוחית קטנה". אז זהו, שלא רק.
נכון, פיזית קשה לו להתאפק, אבל הבעיה האמיתית היא הפינוק. מלטזים שונאים להרטיב את הרגליים או לצאת בקור. אם יורד גשם, הוא יעשה לכם פרצוף מסכן ויעשה פיפי על השטיח הפרסי.
הפתרון: עקביות ברזל. הכלב לא מקשיב למילים שלכם ("פויה, אסור"), הוא מרגיש את האנרגיה. אל תכעסו אחרי המעשה. הוציאו אותו החוצה גם כלא נוח, ותגמלו בטירוף על כל הצלחה בחוץ. בלי "פדים" בתוך הבית אחרי גיל 4 חודשים – זה רק מלמד אותו שמותר לעשות בתוך הבית.
מלטז שלא הורגל להיות לבד הוא מלטז סובל. הוא ישרוט דלתות ויצרח את נשמתו. זה לא "געגוע", זו פאניקה. הפתרון: אל תעשו דרמה כשאתם יוצאים או חוזרים. התעלמו ממנו ב-5 הדקות הראשונות כשאתם נכנסים הביתה. כן, זה קשה, אבל זה משדר לו שמנהיג הלהקה חזר והכל בשגרה. התחילו עזיבות קצרות והעלו את הזמן בהדרגה.
מכירים את זה שאתם באים לקחת לו צעצוע והוא חושף שיניים? זה קורה כי אנשים לא מכבדים את המרחב של כלבים קטנים ולוקחים להם דברים בכוח "כי הוא לא מסוכן". הכלב לומד שהדרך היחידה לשמור על רכושו היא לנשוך. הפתרון הוא "סחר חליפין" – תנו לו משהו שווה יותר תמורת מה שיש לו בפה.
זהו החלק שבו אנחנו מדברים על הכיס שלכם. מלטז הוא כלב שיכול לחיות עד גיל 15 ואפילו 17, אבל הדרך לשם רצופה בהוצאות רפואיות שחובה להיערך אליהן. לגדל מלטז בלי גב כלכלי או ביטוח בריאות זה הימור מסוכן מאוד.
הלסת של המלטז הצטמקה במהלך האבולוציה, אבל השיניים נשארו כמעט באותו גודל. התוצאה: צפיפות נוראית. שאריות אוכל נתקעות שם, הופכות לאבנית, ומובילות לדלקות חניכיים חריפות כבר בגיל צעיר. זה לא רק "ריח רה מהפה" – החיידקים מהחניכיים חודרים לזרם הדם ופוגעים בלב ובכליות. צחצוח שיניים יומי הוא לא המלצה, הוא חובה.
רואים את המלטז "מקפץ" פתאום על רגל אחת ואז חוזר לרוץ? זה לא חמוד. הפיקה שלו הרגע יצאה מהמקום. זוהי חולשה גנטית ידועה בגזע. במקרים קלים זה מסתדר לבד, במקרים קשים (שמחמירים עם הגיל) זה נגמר בניתוח אורתופדי יקר וכואב. מומלץ להימנע מקפיצות גבוהות מספות ומיטות כדי לשמור על המפרקים.
בגילאים מבוגרים, מלטזים נוטים לסבול ממחלת המסתם המיטרלי. המסתם בלב מפסיק להיסגר כמו שצריך, והדם חוזר אחורה. זה מתחיל בשיעול קטן ומסתיים באי-ספיקת לב שמחייבת טיפול תרופתי יקר לכל החיים.
הפרווה הלבנה והמושלמת לא נשארת ככה לבד. למלטז אין פרווה נושרת, יש לו שיער שגדל וגדל. בלי סירוק יומיומי נוצרים קשרים ("ראסטות") שמושכים את העור וגורמים סבל נוראי לכלב. ובישראל? הלחות והבוץ הופכים את הלבן לאפור מהר מאוד. המשמעות הכלכלית: ביקור אצל ספר כלבים מקצועי פעם בחודש-חודשיים הוא הוצאה קבועה שצריך לקחת בחשבון בתקציב המשפחתי.
הכתמים החומים מתחת לעיניים הם סימן ההיכר של הגזע. זה נובע מחמצון של מרכיבים בדמעות במגע עם האוויר. זה יכול להעיד על סתימה בדרכי הדמעות, אלרגיה למזון, או פשוט מבנה פנים שטוח. ניקוי יומיומי ומים מסוננים יכולים לעזור, אבל אל תתפתו לתרופות פלא מהאינטרנט ללא התייעצות ווטרינרית.
השורה התחתונה: לאור הרגישות הידועה בברכיים ובשיניים, ההמלצה המקצועית שלנו היא לא לחכות לרגע האמת. ביטוח בריאות מקיף הוא הכרחי כדי שתוכלו לתת למלטז את הטיפול הטוב ביותר (כולל ניתוחים וטיפולי שיניים) בלי לשבור תוכניות חיסכון.
אל תתנו לגודל להטעות אתכם. המלטז הוא לא עציץ. אומנם הוא לא צריך לרוץ מרתון, אבל הוא חייב לפרוק אנרגיה – פיזית ומנטלית. מלטז משועמם הוא מלטז שהורס את הבית ונובח על הקירות.
הליכות וטיולים:
שני טיולים של 20-30 דקות ביום מספיקים לו בהחלט כדי לשמור על גזרה ולעשות צרכים. בישראל, הכלל הוא פשוט: אם לכם חם, לו לוהט. בגלל הקרבה שלו לקרקע, המלטז מתבשל מהר מאוד מהחום שנפלט מהמדרכה. בימים חמים, הטיולים חייבים להיות מוקדמים מאוד בבוקר או מאוחר בערב.
הכושר האמיתי הוא במוח:
זוכרים את העבר שלו בקרקסים? המלטז הוא אקרובט שאוהב ללמוד. פעילות גופנית היא לא רק "לזרוק כדור". למדו אותו טריקים, תנו לו משחקי הרחה (להחביא חטיף בתוך הבית), או אתגרי אינטליגנציה. 10 דקות של אימון מנטלי מעייפות אותו כמו שעה של ריצה בפארק. זה הפתרון המושלם לימים שבהם אי אפשר לצאת החוצה בגלל החום או הגשם.
לסיכום, המלטז הוא הכלב האולטימטיבי לאנשים שמחפשים חבר צמוד, רגיש ואוהב, ומוכנים להשקיע זמן וכסף בתחזוקה שלו. הוא לא מתאים למי שמחפש כלב "שגר ושכח". הבחירה במלטז היא בחירה בילד נצחי שלא מתבגר לעולם ודורש מכם תשומת לב מלאה.
אנחנו מאלפים בשיטה שהכלב באמת מבין!
אצלנו לא מדובר רק בלימוד פקודות, אלא בהבנה עמוקה של איך הכלב שלכם תופס את העולם.
תקבלו תוכנית אילוף מותאמת אישית, שתאפשר לכם לתקשר עם הכלב בשפה שלו,
לבנות מערכת יחסים המבוססת על אמון וכבוד הדדי, ולהגיע לתוצאות אמיתיות ויציבות לאורך זמן.
