רוטווילר – המדריך המלא לאילוף, אופי ובריאות

היסטוריה וייעוד מקורי של רוטווילר

אנחנו רואים לא מעט בעלי כלבים שמופתעים מההתנהגות של הכלב שלהם בסלון הבית, פשוט כי הם מנותקים מההיסטוריה שלו.
ההיסטוריה של הרוטווילר לא מתחילה בגרמניה המודרנית, אלא נטועה עמוק בתקופת האימפריה הרומית.
מדובר בצאצא ישיר של כלבי המולוסר (Molosser) וכלבי הנהיגה של הרומאים.

כשהלגיונות הרומיים יצאו לכיבושים, הם נדרשו להזין צבא שלם. ללא מקררים, הבקר צעד יחד עם החיילים בשטח. הרומאים היו זקוקים לכלבים עם מסת שריר גדולה וסיבולת פיזית יוצאת דופן. התפקיד של הכלבים האלו דרש מהם לנהל עדרי בקר גדולים באור יום, ובלילה להגיב לסביבה, להיות דרוכים ולשמור על המחנה מפני טורפים. כשהצבא חצה את הרי האלפים אל דרום גרמניה, תנאי השטח יצרו סלקציה טבעית נוקשה. רק הכלבים בעלי המבנה הפיזי החזק ביותר והיצר הגבוה ביותר שרדו את הקור ואת העבודה הפיזית מול הבקר. הם התבססו באזור העיר רוטוויל, שהפכה בהמשך למרכז סחר בקר.

כלב הקצבים: עבודה, כוח ושמירה על משאבים

הכלבים הרומיים התערבבו עם כלבי רועים מקומיים ויצרו את הגזע שנקרא כלב הקצבים של רוטוויל.
הסוחרים באזור נזקקו לכלי עבודה אמין. ההיסטוריה הזו מסבירה בדיוק את מה שאנחנו רואים היום בבתים של הלקוחות שלנו.

• ניהוג בקר: הכלבים הובילו עדרים והתמודדו מול פרים גדולים תוך שימוש בכוח מתפרץ. מהניסיון שלנו, היצר הזה קיים גם היום.
  כשהרוטווילר חי בדירה ואין לו עדר לנהל, הוא יפנה את ההתנהגות הזו כלפי המשפחה. אנחנו רואים את זה בשטח כשהכלב נצמד לרגליים של הבעלים, דוחף משחקים של ילדים עם הכתף או חוסם מעברים במסדרון מתוך חיפוש שליטה במרחב הפיזי.

• גרירת עגלות: הכלבים רתמו את משקל גופם לגרירת עגלות עמוסות בשר או חלב למען הקצבים, ותפקדו כסוסי עבודה קטנים. היום, כשאנחנו רואים בעלים נגרר ברחוב כשהיד שלו נמתחת מהרצועה בכל פעם שהכלב קולט גירוי מולו, זהו יצר הגרירה ההיסטורי. הכלב פשוט מקשיח את הצוואר, נשען על הקולר ומושך קדימה ללא קושי.

• שמירה על משאבים: סוחרים נהגו לקשור את שק הכסף של הפדיון היומי סביב הצוואר של הכלב. הכלב שמר על המשאב הזה בטריטוריאליות מובהקת. בחיים המודרניים ההתנהגות הזו מיתרגמת לרכושנות. הכלב עומד מעל קערת המזון שלו או מעל צעצוע שנפל, מקשיח את שרירי הגוף, נועץ מבט ונוהם כשמישהו מתקרב. זוהי תגובה טבעית לסביבה שנתפסת כמאיימת על המשאב שלו.

ממשבר הרכבות למשמעת משטרתית

המהפכה התעשייתית כמעט מחקה את הגזע. רכבות החליפו את הובלת הבקר הרגלית, וחוקים חדשים אסרו על גרירת עגלות באמצעות כלבים.
בסוף המאה התשע עשרה הגזע איבד לחלוטין את התפקיד שלו, ובתערוכה בשנת 1882 הוצג כלב אחד בלבד.

התחייה של הגזע הגיעה בתחילת המאה העשרים. משטרת גרמניה חיפשה כלבים לאכיפת חוק ולשמירה על הסדר. הרוטווילר נמצא מתאים בדיוק בגלל הנוכחות הפיזית שלו והיכולת שלו ללמוד מהר ולהגיב לפקודות גם תחת עומס גירויים. בשנת 1910 הוא הוכר רשמית ככלב משטרה. המעבר הזה מדגיש עד כמה הגזע הזה זקוק למסגרת. כשהרוטווילר לא מקבל גבולות ברורים ושגרה עקבית מהבעלים שלו, מתפתח אצלו תסכול. הוא מגיב באקטיביות, מנסה לייצר סדר בעצמו ולוקח פיקוד על הבית.

יכולות אמת בשטח והסתגלות למצבי קיצון

כדי להבין את הגזע, חשוב לנו בראש ובראשונה להיצמד לעובדות ולעשות סדר בנתונים ההיסטוריים. לעיתים נפוצים סיפורים המייחסים לגזע פעילויות צבאיות ששייכות למעשה לכלבים אחרים. לדוגמה, הכלב גאנר שהזהיר מפני מטוסים באוסטרליה היה מגזע קלפי, והכלב נמו שלחם בווייטנאם היה רועה גרמני. אנחנו דוגלים בהצגת המציאות כפי שהיא, ולרוטווילר יש היסטוריה מתועדת משלו שמעידה על יכולותיו ללא צורך בהשאלת סיפורים מגזעים אחרים.

דוגמה בולטת ליכולות הפיזיות של הרוטווילר וללמידה שלו מתנאי השטח התרחשה בזמן השיטפונות בוונצואלה בשנת 1999.
כלב בשם אוריון פעל בתוך זרמי מים חזקים ומפולות בוץ. הוא ניגש לאנשים שנסחפו, תפס אותם בבגדיהם ומשך אותם לגדה בטוחה. הפעולה הזו דרשה ממנו להפעיל מסת שריר גדולה כדי לשחות נגד הזרם, אך במקביל לווסת במדויק את עוצמת הלסת שלו כדי לא לפצוע את האנשים שאסף. אלו אינן פעולות של מודעות מוסרית, אלא הדגמה טהורה של המבנה המקורי של הגזע: כוח פיזי רב, סיבולת, ויכולת שליטה בעוצמת הנשיכה כתגובה למשוב מהסביבה.