אולד אינגליש שיפדוג
ארץ מוצא
בריטניה
משפחה
כלבי רעייה
תוחלת חיים
10 עד 12 שנים
גובה ממוצע
56 ס״מ ומעלה
משקל ממוצע
30 עד 46 ק״ג
אולד אינגליש שיפדוג נראה כמו ענן ענק ומחויך שמסתובב בבית, אבל מאחורי הפרווה הרכה יש כלב עבודה חזק, פיזי ועקשן יותר ממה שרבים מצפים. זה גזע חם, מצחיק ונאמן מאוד, אבל הוא לא כלב נוי רגוע בתחפושת של בובת פרווה. לפני שמכניסים בובטייל הביתה, חשוב להבין את האופי, הטיפוח, הבריאות והאילוף שלו. המאמר הזה יעזור לכם להבין אם הוא באמת מתאים לבית שלכם.
האולד אינגליש שיפדוג מתאים לאנשים שמבינים שכלב גדול עם מראה רך עדיין צריך ניהול ברור. הוא אוהב קרבה אנושית, נהנה להיות חלק מהבית, ובמקרים רבים נצמד לבני המשפחה מחדר לחדר. זה אחד הדברים המקסימים בו, אבל גם אחת הסיבות שהוא לא מתאים לבית שבו הכלב נשאר לבד שעות ארוכות בלי תעסוקה, קשר ושגרה.
הטעות הנפוצה היא לבחור אותו לפי המראה. אנשים רואים פרווה לבנה ואפורה, הליכה מצחיקה ואופי ליצני, וחושבים שמדובר בכלב רגוע ופשוט. בפועל, מדובר בכלב עבודה לשעבר, כבד, חכם, עצמאי ופיזי מאוד. גור או מתבגר כזה עלול לקפוץ, לדחוף עם הגוף, לנשוך מתוך עוררות משחק, לנבוח על גירויים ולבדוק גבולות.
זה לא אומר שהוא כלב קשה במובן רע. זה אומר שהוא צריך בית שמבין מה הוא מגדל. כשיש שגרה, פריקת אנרגיה, טיפוח קבוע, חשיפה נכונה ומנהיגות רגועה, האולד אינגליש שיפדוג יכול להיות כלב משפחה נהדר. בלי זה, אותו כלב מקסים יכול להפוך לפרויקט מתיש ויקר.
כלב שמח, מצחיק, נאמן ונוכח מאוד בבית.
הפרווה, העקשנות והפיזיות שלו דורשות מחויבות אמיתית.
חשוב במיוחד לבדוק נטייה לבעיות מפרקים ומחלות גנטיות.
האולד אינגליש שיפדוג הוא גזע בריטי צעיר יחסית לעומת גזעים עתיקים מאוד. הופעתו המתועדת הברורה מיוחסת לראשית המאה ה-19, בעיקר באזורים החקלאיים של דרום מערב אנגליה. יש רמזים חזותיים מוקדמים יותר לכלבים דומים, כולל ציור משנת 1771 שבו מופיע כלב מדובלל עם אוזניים שמוטות, אבל הגזע כפי שאנחנו מכירים אותו התגבש מאוחר יותר.
למרות השם שיפדוג, חשוב להבין את התפקיד האמיתי שלו. הוא לא פותח בעיקר ככלב רעייה עדין שאוסף כבשים בתנועות מדויקות מרחוק. הוא היה כלב נהיגה. כלומר, כלב שתפקידו היה להניע עדרי בקר וכבשים לאורך דרכים ארוכות, מהחוות אל שווקים עירוניים. זו עבודה שדרשה כוח, סיבולת, ביטחון, עצמאות ונכונות לדחוף קדימה גם בעלי חיים כבדים ועקשניים.
כאן מתחיל ההסבר להרבה מההתנהגות שלו בבית מודרני. האולד אינגליש שיפדוג לא נבנה להיות עדין ושקוף. הוא נבנה להיות נוכח, חזק, עמיד ומסוגל לקבל החלטות בתנועה. גם היום אפשר לראות את זה במשחק פיזי, בהיצמדות לבני הבית, בנביחה עמוקה ובהתנהגות שבה הוא משתמש בגוף כדי להשפיע על הסביבה. כשהוא קופץ או דוחף, הוא לא בהכרח מנסה להיות בעייתי. הוא פשוט מפעיל דפוס ישן שלא קיבל גבול נכון.
הפרווה העבה שלו התפתחה גם היא מתוך צורך עבודה. תנאי האקלים הבריטיים דרשו הגנה מקור, רטיבות, בוץ וסבך. הפרווה הכפולה, הצפופה והאטומה עזרה לו לעבוד בחוץ במשך שעות וימים. בעבר נהגו גם לגזוז את פרוות הכלבים ולהשתמש בה לטוויית חוטים ובגדים חמים. בבית של היום, אותה פרווה היא כבר לא יתרון עבודה אלא אחריות תחזוקה רצינית.
הכינוי בובטייל קשור למנהג היסטורי של קיצוץ זנב. באנגליה של המאות ה-18 וה-19 כלבי עבודה חקלאיים היו פטורם ממס, וקיצוץ הזנב שימש סימן ברור לכך שמדובר בכלב עבודה. היום חשוב בעיקר להבין מה עומד מאחורי הכינוי: זה היה כלב פועל, לא קישוט.
בשנת 1873 הוצג הגזע בתערוכת כלבים בברמינגהם, ובשנת 1888 הוקם מועדון הגזע הבריטי הרשמי. באותה תקופה הוא החל לעבור שינוי תדמיתי גדול: מכלב חקלאי לכלב תערוכות וסמל סטטוס. בארצות הברית הוא זכה לפופולריות בקרב משפחות עשירות מאוד, ובהמשך גם בתרבות הפופולרית. אבל גם כשהוא נכנס לסלון, הגוף והראש שלו נשארו של כלב עבודה.
האולד אינגליש שיפדוג הוא כלב שמח, חברתי, מצחיק ומאוד קשור לבית. הוא נוטה להיות מוחצן, אוהב מגע וקרבה, ולעיתים ממש עוקב אחרי הבעלים מחדר לחדר. בבית נכון הוא יכול להיות כלב נעים, רגוע יחסית בבגרות, ואוהב מאוד את הנוכחות של בני המשפחה.
עם ילדים הוא נחשב בדרך כלל סבלני וחם, אבל יש כאן נקודה קריטית: הוא כלב גדול ופיזי. סגנון המשחק שלו כולל דחיפות גוף, קפיצות ומגע חזק. ילד קטן או אדם מבוגר עלולים ליפול גם אם הכלב לא התכוון לפגוע. לכן ילדים וכלב כזה צריכים השגחה, כללים ברורים, ולימוד של שני הצדדים איך מתנהלים נכון.
מול זרים הוא עשוי לנבוח בהתחלה ולהתריע. הנביחה שלו עמוקה, מהדהדת וייחודית, והיא יכולה להישמע מרשימה מאוד. ברוב המקרים, אחרי שהבעלים מראים שהאורח רצוי, הוא נרגע ומקבל את האדם. זה לא כלב תקיפה במהותו, אבל כן כלב שמירה והתרעה עם נוכחות גדולה.
מול כלבים אחרים הוא בדרך כלל חברותי ומשחקי, בתנאי שעבר חשיפה נכונה. עדיין, המשחק שלו עלול להיות גס מדי לכלבים עדינים או קטנים. מול חתולים ובעלי חיים נוספים, יצר הציד שלו מתואר כנמוך עד בינוני, ולכן עם חשיפה נכונה הוא יכול להסתדר, אבל לא כדאי לסמוך על זה בלי ניהול הדרגתי.
מבחינת למידה, זה כלב חכם מאוד, אבל לא תמיד קל. הוא עצמאי, חושב, ולפעמים עקשן. הוא לא כלב שמבצע הכול רק כי ביקשו ממנו. הכלב לא מגיב רק למילים. הוא מגיב בעיקר לשפת גוף, טון, תזמון, ריח, אנרגיה והתנהלות עקבית של הבעלים. אם הבית לא ברור, הוא ימלא את החלל בעצמו.
מיתוס חשוב לשבור: הוא לא בובת פרווה רגועה. בגיל גורות והתבגרות הוא יכול להיות קופצני, סוער, נבחן ונשכן מתוך עוררות. סביב הבגרות רבים מהם נרגעים יותר, אבל זה לא קורה לבד. זה קורה טוב יותר כשיש גבולות, שגרה ואילוף עקבי.
גור אולד אינגליש שיפדוג גזעי ממגדל מקצועי בחו״ל יכול לעלות בערך 2,885 עד 2,950 דולר לפני עלויות נלוות. בישראל הגזע נדיר יחסית, ולעיתים רכישה איכותית תדרוש יבוא אישי. במקרה כזה, יחד עם טיסה, אגרות, בדיקות ועמילות, העלות הכוללת יכולה להגיע לכ-15,000 עד 20,000 ש״ח.
כלב גזעי עם תעודות הוא כלב שמגיע עם תיעוד מסודר של הקווים, ובגזע כזה חשוב במיוחד גם לבדוק בדיקות בריאות של ההורים. כלב שנראה כמו אולד אינגליש שיפדוג אבל ללא תעודות יכול להיות חמוד מאוד, אבל אין לכם אותה רמת ודאות לגבי מוצא, בריאות וגנטיקה. כלב ממקור לא ברור הוא הסיכון הגדול ביותר, במיוחד בגזע עם רגישויות כמו מפרקים, מחלות נשימה גנטיות ובעיות נוירולוגיות.
אימוץ של כלב בוגר עשוי להיות זול יותר במקומות שבהם קיימים ערוצי הצלה ייעודיים לגזע, אבל גם שם צריך לבדוק בריאות, אופי והתאמה לבית. מחיר נמוך מדי הוא לא בהכרח מציאה. לפעמים זו תחילת הוצאה גדולה בהמשך.
העלויות משתנות לפי גודל הכלב, מצב בריאותי, רמת טיפוח, אזור מגורים וסגנון החיים של המשפחה. אילוף הוא תהליך נפרד ולכן לא נכנס לטבלת העלויות השנתית.
| סעיף | עלות שנתית משוערת |
|---|---|
| מזון איכותי | כ-8,400 עד 12,000 ש״ח |
| טיפוח ותחזוקה | כ-2,100 עד 2,700 ש״ח |
| חיסונים וטיפול מונע | מאות עד אלפי שקלים |
| ביטוח בריאות | כ-1,320 עד 3,120 ש״ח |
| ציוד בסיסי וחידושים | מאות עד אלפי שקלים |
| סך הכול משוער | כ-13,000 עד 22,000 ש״ח ומעלה |
אולד אינגליש שיפדוג יכול לחיות בדירה, אבל רק אם הדירה מנוהלת נכון. הוא לא חייב חצר כדי להיות מאוזן, והוא גם לא אמור להישאר לבד בחצר כפתרון. מה שהוא כן צריך זה טיולים, קשר עם בני הבית, מקום נוח לנוח בו, ויכולת לפרוק אנרגיה בצורה מסודרת. בבית עם מדרגות חשוב לקחת בחשבון את המשקל שלו ואת הנטייה לבעיות מפרקים, במיוחד בגיל גדילה או אם מופיעים סימני כאב.
חצר יכולה לעזור, אבל היא לא מחליפה טיול ולא מחליפה עבודה מנטלית. כלב שנזרק לחצר בלי סדר, גבולות ותעסוקה עלול לנבוח, לחפור ולהרוס. זו לא נקמה. זו תוצאה של תסכול וחוסר ניהול.
האקלים בישראל דורש זהירות. זה כלב עם פרווה כפולה ועבה, ולכן בימים חמים, בעומס חום או במזג אוויר חם ולח, צריך לבחור שעות טיול מתאימות. פעילות עדיפה בבוקר מוקדם או בערב. אספלט חם יכול לפגוע בכפות הרגליים, והפרווה הכבדה מקשה על פיזור חום. חשוב לשים לב להתנשפות חריגה, האטה, חוסר יציבות או סימני מצוקה.
רעשים חזקים, אזעקות, רעמים וזיקוקים יכולים להפעיל אצלו תגובת התרעה או לחץ. לכן כדאי לתרגל מראש כניסה לממ״ד, שהייה רגועה במקום מוגדר, וקבלת הכוונה מהבעלים. כלב לא צריך בית שנכנס לפאניקה יחד איתו. הוא צריך דמות רגועה, עקבית וברורה שמראה לו מה עושים עכשיו.
האילוף של אולד אינגליש שיפדוג צריך להתחיל מוקדם. לא בגלל שהוא רע, אלא בגלל שהוא גדול, חזק ומתבגר לאט. גור קטן שמקפיץ אתכם מצחוק כשהוא דוחף עם הגוף, יכול להפוך תוך חודשים לכלב של 35 או 40 ק״ג שמפיל אנשים בלי להתכוון.
האתגרים המרכנתים בגזע הם עקשנות, עוררות גבוהה בגיל צעיר, קפיצות, נשכנות משחק, נבחנות התרעה, משיכה ברצועה וקושי להישאר לבד לאורך זמן. חלק מהכלבים יפתחו גם הרס בבית או נביחות מרובות אם הם נשארים לבד בלי תעסוקה ובלי הרגלי רוגע. כאן הרבה בעלים נופלים: הם חושבים שהוא פשוט צריך עוד אהבה. אהבה חשובה, אבל בלי גבולות היא לא מאזנת כלב.
צריך ללמד אותו התנהלות יומיומית: איך מקבלים אורחים, איך הולכים ברצועה, איך נרגעים אחרי טיול, איפה מותר לשחק פיזית ואיפה לא, ומה קורה כשבני הבית עסוקים. גבולות וחוקים הם חלק מאהבה, לא ההפך ממנה. כלב כזה מרוויח מאוד משגרה ברורה, תרגילי משמעת קצרים, פריקת אנרגיה לפני למידה, וחיזוקים שמחזיקים אותו מעורב ולא משועמם.
חשוב לא לעבוד איתו בכוח גס. כלב עצמאי ועקשן יכול להיאטם כשמנסים לשבור אותו. מצד שני, גם רכות בלי גבולות לא תספיק. הוא צריך להבין מה כן משתלם לו, מה לא משתלם לו, ומי מוביל את הסיטואציה. הכלב לא מגיב רק למילים. הוא קורא אתכם: שפת גוף, טון, תזמון, אנרגיה ועקביות.
כדאי לפנות לאילוף מקצועי אם יש נשכנות חזקה מתוך עוררות, קפיצות שמסכנות ילדים, נבחנות שלא יורדת, משיכה חזקה ברצועה, קושי עם כלבים אחרים, הרס בבית או סימני חרדת נטישה. ככל שמתחילים מוקדם יותר, קל יותר לבנות הרגלים נכונים.
הטיפים כאן הם רק ההתחלה. הבסיס האמיתי הוא להבין פסיכולוגיה כלבית, גבולות, שגרה ומנהיגות רגועה. במדריך האילוף החינמי של בית הכלבים יש 4 פרקים שמסבירים את הבסיס בצורה מסודרת, כדי שתוכלו להתחיל לעבוד נכון כבר בבית.
האולד אינגליש שיפדוג נחשב כלב חזק יחסית, אבל יש בגזע כמה רגישויות שחשוב לקחת ברצינות. הבעיות הבולטות הן דיספלזיה של מפרק הירך, מחלות גנטיות נשימתיות ונוירולוגיות, וגם מחלות לב, עיניים ותת פעילות של בלוטת התריס. לכן לפני רכישה חשוב לבדוק מה נבדק אצל ההורים, ולא להסתפק במראה יפה של הגור.
הפרווה היא אתגר התחזוקה הגדול ביותר. הנשירה שלו לא תמיד נראית על הרצפה, כי השיער המת נלכד בתוך הפרווה. זה נשמע נוח, אבל בפועל זה אומר שאם לא מברישים לעומק, נוצרים קשרים וראסטות צמודות לעור. זה יכול לגרום כאב, דלקות עור, לכלוך כלוא וקושי בוויסות חום.
הברשה יסודית נדרשת כמה פעמים בשבוע, ולא רק סירוק שטחי. צריך להגיע עד קרוב לעור, לבדוק אוזניים, עור, כפות רגליים ואזורים שבהם לכלוך ולחות נלכדים. אחרי טיולים בבוץ, חול או דשא, הפרווה יכולה להכניס לבית עלים, ענפים ולכלוך. זה חלק מהחיים עם הגזע.
בגזעים עם נטייה לבעיות רפואיות יקרות, ביטוח בריאות יכול להיות החלטה אחראית ולא מותרות. כשניתוח מפרקים, בדיקות נוירולוגיות או טיפול כרוני בלב יכולים להגיע לסכומים גבוהים, עדיף להיערך מראש ולא לקבל החלטות מתוך לחץ.
מה זה אומר: התפתחות לא תקינה של מפרק הירך, שיוצרת חוסר יציבות, שחיקת סחוס, כאבים ודלקות מפרקים.
מה רואים בבית:
למה זה חשוב: הזנחה עלולה להוביל לכאב כרוני ולטיפולים יקרים.
מה זה אומר: מחלה גנטית שפוגעת בתפקוד הריסים הזעירים בדרכי הנשימה, ולכן הגוף מתקשה לפנות ריר, אבק וחיידקים.
מה רואים בבית:
למה זה חשוב: זו מחלה קשה ללא ריפוי מלא, ולכן בדיקות גנטיות לפני הרבעה חשובות במיוחד.
מה זה אומר: מחלה נוירולוגית תורשתית שפוגעת במוחון, האזור שאחראי על קואורדינציה ושיווי משקל.
מה רואים בבית:
למה זה חשוב: זו מחלה שאינה ניתנת לריפוי ועלולה לפגוע קשות באיכות החיים.
אל תזרקו כסף לפח!
השוו מחירים בקלות וחסכו אלפי שקלים לאורך השנים.
אולד אינגליש שיפדוג צריך פריקת אנרגיה, אבל לא רק לרוץ עד שהוא נופל. פריקה נכונה משלבת תנועה, ריח, חשיבה, גבולות ושגרה. טיולים יומיים, משחקי הרחה, תרגילי משמעת קצרים, משחק מבוקר ועבודה מנטלית בבית יכולים לעשות הבדל גדול בהתנהגות שלו.
בגיל צעיר חשוב להיזהר מעומס יתר. זה כלב גדול שמתפתח לאט, ולכן לא כל פעילות שמתאימה לכלב בוגר מתאימה לגור. במקום רק לעייף אותו פיזית, עדיף ללמד אותו גם להירגע, לחכות, ללכת נכון ברצועה, לשחרר חפץ, לחזור כשקוראים לו ולהתמודד עם גירויים בלי להתפוצץ.
בימים חמים יש להעדיף פעילות בשעות הבוקר המוקדמות או הערב. בגלל הפרווה הכפולה, עומס חום יכול להיות בעייתי. הליכה על אספלט חם, משחק ארוך בשמש או ריצה במזג אוויר חם ולח הם דברים שצריך לנהל בזהירות.
בשורה התחתונה, כלב עייף הוא לא בהכרח כלב מאוזן. כלב מאוזן הוא כלב שיודע לפרוק אנרגיה, להבין גבולות, לעבוד עם הבעלים ולהירגע בבית.
אולד אינגליש שיפדוג מתאים לבית שמחפש כלב גדול, קרוב, מצחיק ונאמן, ומוכן להשקיע בו באמת. הוא מתאים לאנשים שיש להם זמן לטיפוח, סבלנות לאילוף, הבנה של כלב עבודה, ויכולת להציב גבולות בלי לאבד את החום והקשר.
הוא פחות מתאים למי שמחפש כלב קל לתחזוקה, למי שנעדר שעות ארוכות, למי שלא מסוגל להתמודד עם לכלוך ופרווה, או למי שרוצה כלב גדול אבל לא רוצה לנהל את הכוח שלו. המראה שלו מטעה, וזו בדיוק הנקודה שחשוב להבין לפני שמחליטים.
התנאי המרכזי להצלחה איתו הוא שילוב של שגרה, פריקת אנרגיה, טיפוח קבוע, בדיקות בריאות ואילוף עקבי. לפני רכישה, בדקו מקור, תעודות, בדיקות הורים ומוכנות כלכלית. כלב כזה יכול להיות מדהים בבית הנכון. בבית הלא נכון, הוא יהיה קשה, יקר ומתסכל, גם עבורכם וגם עבורו.
