מסטיף פרינאי בישראל: אופי, אילוף, בריאות ולמי הוא מתאים

היסטוריה וייעוד מקורי של מסטיף פרינאי

המסטיף הפרינאי מגיע מאזור אראגון שבספרד, בצד הדרומי של רכס הרי הפרינאים. שורשיו קשורים לכלבי מולוסר עתיקים, כלבים גדולים וחזקים ששימשו במשך דורות לשמירה, הגנה ועבודה לצד האדם.

באזור ההררי של אראגון התפתח כלב ענק, חזק, בעל פרווה כפולה, שמסוגל להתמודד עם קור, שלג, שטח קשה וטורפים אמיתיים.

הייעוד המקורי שלו לא היה רעייה. הוא לא נועד להזיז את העדר ממקום למקום כמו כלב רועים. התפקיד שלו היה לשמור על העדר.

בזמן נדידת העדרים העונתית בין אזורי המרעה, מספר קטן של מסטיפים פרינאים ליווה מאות ואלפי כבשים יחד עם הרועה. הם היו קו ההגנה מול זאבים ודובים, וזה מסביר הרבה מאוד מהאופי שאנחנו רואים בגזע גם היום.

כלב כזה היה צריך להיות עצמאי. בהרים, הרועה לא תמיד היה לידו בכל רגע. המסטיף היה צריך לזהות איום, להחליט אם מדובר בסכנה אמיתית, להרתיע קודם ורק אם אין ברירה לפעול בכוח. לכן גם בבית מודרני הוא לא תמיד יתנהג כמו כלב שמחכה להוראות. הוא מסתכל, מנתח, שומר, ומחליט מה מבחינתו הגיוני.

בשנת 1659, עם חלוקת רכס הפרינאים בין צרפת לספרד, התפתחו שני כיוונים שונים של כלבי הרים. בצד הצרפתי התפתח כלב ההרים הפרינאי, ובצד הספרדי נשמר המסטיף הפרינאי ככלב עבודה כפרי, מסיבי וקשוח יותר. המסטיף הפרינאי נשאר מחובר לשטח, לעדרים ולתפקיד ההגנה.

בתחילת המאה ה־20 הגזע כמעט נעלם. הירידה בנוכחות זאבים ודובים, המעבר לשינוע כבשים ברכבות, מלחמת האזרחים בספרד והמשבר הכלכלי הפכו אחזקת כלב ענק לנטל כבד. רק בשנות ה־70 החלו מאמצי שיקום מסודרים, לאחר שנמצאו מספר מצומצם של כלבים שעדיין שמרו על הטיפוס המקורי.

העבר הזה חשוב לא כי הוא יפה, אלא כי הוא מסביר את החיים איתו היום. מסטיף פרינאי בבית לא מפסיק להיות כלב שמירה רק כי הוא גר בסלון. הוא עדיין צריך טריטוריה ברורה, בעלים רגועים, חשיפה מוקדמת וחוקים עקביים. כשמתעלמים מזה, הגודל והאינסטינקטים שלו הופכים מאיכות לבעיה.