סוליאות בישראל: אופי, אילוף, בריאות ולמי הוא מתאים

היסטוריה וייעוד מקורי של סוליאות

הסיפור של סוליאות מתחיל באזור אפירוס, בצפון מערב יוון ובדרום אלבניה של היום.
זה אזור הררי, קשוח ולא סלחני, שבו כלב שלא היה חזק, עצמאי ועמיד פשוט לא שרד.
כבר בעת העתיקה פעלו באזור שבטים מולוסיים, שפיתחו כלבים גדולים מאוד לשתי מטרות מרכזיות: שמירה על עדרים ורכוש מצד אחד, וציד וריתוק של חיות גדולות מצד שני.

השם סוליאות קשור לבני הסוליאוטים, קהילה הררית יוונית אלבנית שהתיישבה באזור סולי מהמאה ה־16.
אלו היו אנשים שחיו בסביבה מבודדת ומאוימת, וכלבי הענק המקומיים לא היו קישוט. הם שמרו על יישובים, ליוו אנשים בהרים, הגנו על עדרים והרתיעו זרים.
מהייעוד הזה מגיע חלק גדול מהאופי שאנחנו רואים בגזע גם היום: חשדנות טבעית, נאמנות גבוהה מאוד למשפחה, עצמאות בקבלת החלטות וטריטוריאליות חזקה.

במקורות ההיסטוריים מופיע גם הפן הקרבי והצבאי של הכלבים הללו.
כלבים מאזור אפירוס נקשרו למסעות צבאיים, לשמירה על מוצבים ולליווי לוחמים.
מסופר כי אלכסנדר הגדול לקח עמו כלבים מסוג זה במסעותיו, ובהמשך גם הרומאים התרשמו מהם והשתמשו בכלבי מלחמה גדולים שליוו את הלגיונות.
במאות מאוחרות יותר, כלבי סוליאות תוארו גם ככלבים ששימשו את העות׳מאנים לשמירת מוצבים.

אחד הדברים המעניינים בסוליאות הוא ההשפעה שלו על גזעים גדולים אחרים.
כלבים שנלקחו לאירופה המערבית השפיעו, לפי המסורת ההיסטורית, על התפתחות כלבים כמו הדני הענק והזאבן האירי.
צריך להבין את זה נכון: סוליאות אינו פשוט גרסה קדומה של גזע מודרני אחד.
הוא חלק מקו היסטורי רחב של כלבי ענק הרריים, כלבי ציד גדולים וכלבי שמירה, שחלקם נטמעו בגזעים אחרים וחלקם שרדו בצורה קרובה יותר דרך המולוסוס של אפירוס.

מה זה אומר על החיים איתו היום? שכלב כזה לא מגיע ריק. הוא מגיע עם תוכנה עמוקה של שמירה, סריקה, עצמאות ותגובה לאיומים.
אם הוא חי במשק, בנחלה או במרחב שבו יש לו תפקיד ברור, קל יותר לכוון את התכונות האלה נכון.
אם הוא חי בדירה עם דלת שנפתחת כל שעה לשליח, שכן או חבר, הוא עלול לפרש את החיים המודרניים כרצף בלתי נגמר של חדירות לשטח שלו.