בוסטון הוואנז (הוואדודל)
ארץ מוצא
ארצות הברית
משפחה
כלבי לוויה ושעשוע
תוחלת חיים
12 עד 15 שנים
גובה ממוצע
20 עד 38 ס״מ
משקל ממוצע
3 עד 14 ק״ג
בוסטון הוואנז, שמוכר גם כהוואדודל או הוואפו, נראה כמו דובון קטן ורך, אבל מאחורי המראה המתוק יש כלב חכם, רגיש ודורש נוכחות. זה לא כלב צעצוע ולא כלב בלי תחזוקה. לפני שמכניסים אותו הביתה חשוב להבין את הצורך שלו בקשר, גבולות, טיפוח ועבודה מנטלית. המאמר הזה יעזור לכם להבין אם הוואדודל באמת מתאים לבית שלכם.
הוואדודל יכול להיות כלב בית נהדר, אבל רק כשמבינים מה הוא באמת צריך. הוא קטן, חברותי, חכם ונעים מאוד בבית, אבל הוא גם כלב שנוטה להיקשר חזק לבעלים שלו. אם הבית פעיל, נוכח, רגוע ויודע להציב גבולות, הוא בדרך כלל משתלב מצוין. אם הבית עמוס, לא צפוי, או משאיר את הכלב לבד רוב היום, כאן מתחילות הבעיות.
הרבה אנשים בוחרים הוואדודל בגלל המראה. הפרווה הרכה, העיניים והגודל הקטן עושים רושם של כלב קל, כמעט אוטומטי. בפועל, זה כלב שדורש סירוק, תספורות, חינוך להישאר לבד, חשיפה נכונה ותקשורת עקבית. הוא לא מתאים למי שרוצה כלב שיסתדר לבד בפינה ויפריע כמה שפחות.
בשורה התחתונה, בוסטון הוואנז מתאים לאנשים שרוצים כלב לוויה אמיתי, ולא נבהלים מהשקעה יומיומית. אם אתם רוצים כלב חכם, מתמסר וקרוב, ויש לכם זמן וסבלנות לבנות איתו שגרה, זו יכולה להיות התאמה מעולה.
כלב קטן, חכם, קרוב מאוד לבני הבית ואוהב ללמוד.
האתגר המרכזי הוא נטייה לחרדת נטישה וצורך גבוה בקרבה.
הרגישות החשובה ביותר היא בעיות מפרקים ועיניים, בעיקר פריקת פיקה וקטרקט.
בוסטון הוואנז, או הוואדודל, אינו גזע טהור במובן המסורתי. מדובר בכלב מעצבים שנוצר מהכלאה בין הוואנז לבין פודל, בדרך כלל פודל ננסי או פודל צעצוע. לכן כדי להבין אותו באמת, צריך להבין את שני הצדדים שהוא מביא איתו: מצד אחד כלב לוויה קובני רך, חברתי וצמוד לבני אדם, ומצד שני פודל חכם, זריז ובעל רקע של כלב עבודה וציד מים.
ההוואנז הגיע מקובה, ובעיקר מהעיר הוואנה. שורשיו קשורים לכלבים קטנים שהובאו לאי על ידי מתיישבים וסוחרים ספרדים במאות קות. עם הזמן הוא הפך לכלב לוויה של משפחות עשירות ואצולה מקומית. התפקיד שלו לא היה שמירה, ציד או רעייה. הוא פותח כדי להיות קרוב לאנשים, ללוות אותם בבית, לשעשע אורחים ולהיות חלק מהחיים המשפחתיים.
הנקודה הזו חשובה מאוד גם היום. כלב שמגיע מקו של כלבי לוויה לא נועד לחיות מנותק מבני הבית. הוא צריך קשר, נוכחות ותחושת שייכות. כשמגדלים אותו בבית מודרני ומשאירים אותו לבד שעות ארוכות בלי הכנה, לא מדובר בפינוק יתר מצד הכלב. זו פשוט נקודת חולשה שהייתה שם מלכתחילה וצריך לנהל אותה נכון.
הצד השני הוא הפודל. למרות התדמית האלגנטית שלו, מקורו של הפודל קשור לגרמניה ולתפקיד של כלב ציד מים. הוא פותח ככלב שמביא עופות מים לציידים, ולכן נדרשו ממנו אינטליגנציה, יכולת פתרון בעיות, תנועה טובה ורצון לעבוד עם אדם. הגרסאות הקטנות יותר של הפודל פותחו בהמשך ככלבי לוויה, אבל הן עדיין שומרות על הרבה מהחוכמה והערנות של הפודל המקורי.
השילוב הזה יוצר את ההוואדודל שאנחנו רואים היום: כלב קטן, רך ונעים למראה, אבל עם מוח פעיל מאוד. הוא אוהב להיות קרוב, אבל גם צריך עניין. הוא מתאים לבית, אבל לא לבית אדיש. הוא יכול ללמוד מהר, לבצע טריקים, ליהנות ממשחקי חשיבה ולהשתלב גם בפעילויות כמו אג׳יליטי חובבני. אם לא נותנים לו תעסוקה, הוא עלול למצוא אותה לבד, וזה בדרך כלל פחות נוח לבעלים.
תופעת ההכלאות עם פודלים התחזקה בעיקר משנות השמונים והתשעים, כשהביקוש לכלבי לוויה קטנים עם נשירה נמוכה עלה מאוד. ההוואדודל הופיע כחלק מהמגמה הזו, בעיקר בארצות הברית, כמענה לאנשים שרצו כלב משפחתי קטן, חכם וידידותי. חשוב להבין: אין לו תקן גזע רשמי כמו לגזעים מוכרים, ולכן יכול להיות הבדל משמעותי בין כלב אחד לאחר במראה, בפרווה ובטמפרמנט.
האופי של הוואדודל בדרך כלל נעים, חברתי וחכם. בבית הוא נוטה להיות קרוב לבני המשפחה, לעקוב אחריהם מחדר לחדר ולחפש קשר. זה יכול להיות מקסים, אבל גם מחייב. כלב שנמצא כל הזמן על הבעלים, מקבל יחס בכל רגע ולא לומד להירגע לבד, עלול לפתח תלות גבוהה מדי.
מול בני הבית הוא לרוב עדין, שמח ומלא רצון לשתף פעולה. עם ילדים הוא יכול להסתדר מצוין, בתנאי שהילדים יודעים להתנהל בעדינות. בגלל הגודל הקטן והמבנה העדין יחסית, משחק פרוע, הרמות לא נכונות או משיכות בפרווה עלולים להלחיץ אותו ואף לפגוע בו. כאן האחריות היא של המבוגרים בבית, לא של הכלב.
מול זרים ההוואדודל לרוב ידידותי או סקרן, אבל הוא יכול להיות כלב התרעה קטן. כלומר, הוא לא כלב שמירה אמיתי, אבל הוא בהחלט עשוי לנבוח כששומע צעדים בחדר מדרגות, אורח בדלת או רעש לא מוכר. אם לא עובדים נכון על נבחנות, היא יכולה להפוך להרגל שמנהל את הבית.
עם כלבים אחרים ובעלי חיים נוספים הוא בדרך כלל מסתדר טוב, במיוחד אם נחשף נכון מגיל צעיר. יצר הציד שלו נמוך עד בינוני, ולרוב מתבטא יותר במשחקי מרדף והבאת צעצועים מאשר ברדיפה רצינית אחרי בעלי חיים. ועדיין, כל כלב הוא פרט בפני עצמו, ולכן חשיפה נכונה חשובה יותר מההבטחות של הגזע.
המיתוס הגדול סביב הוואדודל הוא שמדובר בכלב מושלם, היפואלרגני, בריא וקל. בפועל, אין כלב שהוא מאה אחוז היפואלרגני, ואין כלב חכם שלא צריך גבולות. ההוואדודל לומד מהר, אבל הוא גם לומד מהר התנהגויות לא רצויות. אם נביחה מביאה יחס, הוא ינבח. אם קפיצה מביאה ליטוף, הוא יקפוץ. אם בכי ליד הדלת גורם לכם לחזור אליו מיד, הוא ילמד שזה עובד.
מחיר גור הוואדודל בישראל נע בדרך כלל סביב 3,000 עד 5,000 ש״ח, ובמקרים מסוימים יכול לעבור את 6,000 ש״ח, בעיקר כשמדובר בגורים בעלי מאפייני פרווה מבוקשים, צבעים מיוחדים או הכלאות מדורות מתקדמים יותר.
חשוב להבין: הוואדודל אינו גזע שמוכר כגזע טהור עם תקן רשמי של FCI. לכן, כשמדברים על תעודות, צריך לבדוק בעיקר את התיעוד של ההורים. כלב שהוריו הוואנז ופודל טהורי גזע עם תעודות, בדיקות בריאות ומידע מסודר על קווי הדם, שונה מאוד מכלב שנראה כמו הוואדודל אבל מגיע ממקור לא ברור.
כלב ללא תיעוד יכול להיות כלב נהדר, אבל אתם יודעים עליו פחות. כלב ממקור לא ברור הוא כבר סיכון אחר לגמרי. מחיר נמוך מדי, במיוחד מתחת לרמה שלא מאפשרת גידול תקין, צריך להדליק נורה אדומה. בגזעים קטנים עם רגישויות בריאותיות, חיסכון בקנייה עלול להפוך מהר מאוד להוצאה רפואית או התנהגותית גדולה.
אימוץ של כלבים דומים אפשרי לפעמים, אך בדרך כלל יהיה קשה לדעת בוודאות את ההרכב הגנטי, ההיסטוריה והבריאות. גם כאן, מה שחשוב הוא לא השם שמצמידים לכלב, אלא ההתאמה לבית, האופי בפועל והיכולת שלכם לתת לו את מה שהוא צריך.
| סעיף | עלות שנתית משוערת |
|---|---|
| מזון איכותי | משתנה לפי סוג המזון וגודל הכלב |
| טיפוח ותחזוקה | כ-1,500 עד 5,200 ש״ח |
| חיסונים וטיפול מונע | חלק מהתחזוקה השנתית השוטפת |
| ביטוח בריאות | כ-960 עד 1,800 ש״ח |
| ציוד בסיסי וחידושים | כ-1,000 עד 2,000 ש״ח בשנה הראשונה |
| סך הכול משוער | כ-4,000 עד 8,000 ש״ח |
העלויות משתנות לפי גודל הכלב, מצב בריאותי, רמת טיפוח, אזור מגורים וסגנון החיים של המשפחה. אילוף הוא תהליך נפרד ולכן לא נכנס לטבלת העלויות השנתית.
הוואדודל מתאים מאוד לדירה, כל עוד הוא מקבל טיולים, תעסוקה ושגרה. הוא לא צריך חצר כדי להיות מאושר, והוא לא אמור לחיות בחצר בנפרד מהמשפחה. חצר יכולה לעזור לפריקת אנרגיה קצרה, אבל היא לא מחליפה טיול, חשיפה, עבודה מנטלית וקשר נכון עם הבעלים.
בגלל שמדובר בכלב קטן יחסית, מדרגות יכולות להיות עניין שצריך לשים לב אליו, במיוחד אם יש רגישות במפרקים או סימנים של כאב. אם הכלב מדלג, נמנע מקפיצות, מתקשה לקום או מרים רגל בזמן ריצה, לא מתעלמים. כלבים קטנים יודעים להסתיר כאב, ובעלים לפעמים מפספסים את זה כי הכלב עדיין שמח ופעיל.
במזג האוויר הישראלי חשוב לנהל נכון פעילות. בימים חמים, בעומס חום או במזג אוויר חם ולח, עדיף לטייל בשעות הבוקר המוקדמות או בערב. אספלט חם יכול לפגוע בכפות הרגליים, וגם כלב קטן ונמרץ יכול להתחמם מהר אם דוחפים אותו לפעילות בזמן לא מתאים.
רעשים, אזעקות, רעמים וזיקוקים יכולים להשפיע על הוואדודל בגלל הרגישות הסביבתית שלו. חשוב לתרגל מראש כניסה רגועה לממ״ד, לא להפוך כל רעש לאירוע גדול, ולשמור על התנהגות יציבה. הכלב קולט את שפת הגוף, הטון והאנרגיה שלכם. אם אתם מתפרקים, הוא מתקשה להישען עליכם. אם אתם רגועים וברורים, יש לו הרבה יותר סיכוי להירגע.
הוואדודל הוא כלב חכם מאוד, וזה יתרון גדול באילוף. אבל כלב חכם בלי גבולות לא נהיה מאוזן יותר. הוא פשוט לומד מהר מה עובד לו. אם הוא נובח ומקבל תשומת לב, הוא ילמד לנבוח. אם הוא מושך ברצועה ואתם הולכים אחריו, הוא ילמד שהוא מוביל את הטיול. אם הוא בוכה כשנשאר לבד ואתם חוזרים מיד, הוא עלול ללמוד שהלחץ שלו מפעיל אתכם.
צריך להתחיל לעבוד איתו מוקדם. לא לחכות לגיל שבו הבעיה כבר נהיית הרגל. מהיום הראשון בונים סדר יום, הרגלי מנוחה, גבולות בבית, חשיפה נכונה לרעשים, אנשים וכלבים, והתרגלות הדרגתית לשהייה לבד. זו נקודה קריטית בגזע הזה, כי נטייה לחרדת נטישה יכולה להפוך מהר מאוד לנביחות, יללות, הרס בבית ועשיית צרכים מלחץ.
חשוב להבין: הכלב לא מגיב רק למילים. הוא מגיב בעיקר לשפת גוף, טון, תזמון, ריח, אנרגיה והתנהלות עקבית של הבעלים. אם פעם אחת מותר לעלות עליכם בהתלהבות ופעם אחת אתם כועסים, הכלב לא מקבל מערכת ברורה. בלי עקביות, אין אילוף.
הטעויות הנפוצות עם הוואדודל הן פינוק לא מאוזן, חוסר גבולות בגלל שהוא קטן, התעלמות מנבחנות כי היא נשמעת חמודה בהתחלה, והשארה לבד שעות ארוכות בלי הכנה. כלב קטן עדיין צריך משמעת. גבולות אינם חוסר אהבה. גבולות הם הדרך שבה הכלב מבין את העולם ונרגע בתוכו.
כדאי לפנות לאילוף מקצועי אם יש נבחנות שמתחזקת, קושי להישאר לבד, הרס בבית, פחד מרעשים, משיכה בטיולים, תלות מוגזמת בבעלים או קושי מול ילדים וכלבים אחרים. ככל שמטפלים מוקדם יותר, כך קל יותר לבנות הרגלים נכונים בלי להילחם בהרגלים ישנים.
הטיפים כאן הם רק ההתחלה. הבסיס האמיתי הוא הבנת פסיכולוגיה כלבית, גבולות, שגרה ומנהיגות רגועה. במדריך האילוף החינמי של בית הכלבים יש 4 פרקים שמסבירים את הבסיס בצורה מסודרת, כדי שתוכלו להתחיל לעבוד עם הכלב בצורה ברורה יותר כבר בבית.
הוואדודל נחשב לכלב עם תוחלת חיים יפה, אבל זה לא אומר שהוא חסין מבעיות. אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שכלב מעורב תמיד בריא יותר. בפועל, הוא יכול לרשת רגישויות משני הצדדים, במיוחד אם ההרבעה לא מבוקרת ולא נעשו בדיקות בריאות להורים.
הבעיות החשובות לשים לב אליהן הן בעיות עיניים כמו קטרקט, פריקת פיקה ובעיות אגן. בבית זה יכול להיראות כמו עכירות בעין, היתקלויות בחפצים, דילוג פתאומי על רגל אחת, קושי בקימה, הימנעות מקפיצות או שינוי ברמת הפעילות. לא כל סימן כזה אומר שיש בעיה חמורה, אבל הוא כן מצדיק בדיקה.
הפרווה של ההוואדודל היא אחד הדברים שהופכים אותו למבוקש, אבל גם אחד הדברים שמייצרים הכי הרבה עבודה. הנשירה לרוב נמוכה, אבל הפרווה ממשיכה לצמוח ונוטה לקשרים. בלי הברשה קבועה ותספורת מקצועית כל 4 עד 8 שבועות, קשרים יכולים להפוך לגושים כואבים שצמודים לעור. חשוב גם לשמור על אוזניים יבשות ונקיות, לטפל בשיער סביב העיניים, לגזור ציפורניים ולשמור על היגיינת שיניים.
בגזעים עם נטייה לבעיות רפואיות יקרות, ביטוח בריאות יכול להיות החלטה אחראית ולא מותרות. ניתוח עיניים או טיפול אורתופדי יכולים להגיע לאלפי שקלים, ולפעמים הרבה מעבר לזה.
מה זה אומר: עכירות בעדשת העין שעלולה לפגוע בראייה, ולעיתים להחמיר עם הזמן.
מה רואים בבית:
למה זה חשוב: בעיות עיניים שלא מטופלות בזמן עלולות להוביל לפגיעה משמעותית בראייה.
מה זה אומר: פיקת הברך מחליקה מהמקום שלה, תופעה נפוצה יחסית בכלבים קטנים.
מה רואים בבית:
למה זה חשוב: במקרים חמורים עלולים להתפתח כאב, שחיקה ודלקת מפרקים.
מה זה אומר: מבנה לא תקין של מפרק האגן, שיכול לגרום לחיכוך, כאב וקושי בתנועה.
מה רואים בבית:
למה זה חשוב: הזנחה יכולה להוביל לכאב כרוני ולפגיעה באיכות החיים.
אל תזרקו כסף לפח!
השוו מחירים בקלות וחסכו אלפי שקלים לאורך השנים.
הוואדודל לא צריך מרתון, אבל הוא כן צריך פעילות יומיומית. לרוב יספיקו טיולים קבועים, משחקי הבאה, קצת ריצה מבוקרת, תרגילי משמעת ומשחקי חשיבה. מה שלא עובד הוא להניח שכלב קטן יכול להסתפק בסיבוב קצר מתחת לבית וחזרה לספה.
פריקת אנרגיה לא אומרת רק לעייף את הכלב פיזית. כלב צריך גם עבודה מנטלית, סדר, גבולות ושגרה. לפעמים עשר דקות של תרגול משמעת, חיפוש חטיפים או משחק הרחה עושות לכלב יותר סדר בראש מאשר ריצה חסרת כיוון.
בגלל החוכמה שלו, הוואדודל נהה ללמוד טריקים, לעבור מסלולים פשוטים, לעבוד על קריאה אליכם, המתנה, הליכה רגועה ברצועה ושליטה עצמית ליד גירויים. הוא יכול ליהנות גם מאג׳יליטי חובבני, כל עוד מתאימים את הפעילות לגודל, לגיל ולמצב המפרקים.
בימים חמים יש להעדיף פעילות בשעות הבוקר המוקדמות או הערב. כשהטמפרטורה עולה, לא בודקים גבולות על חשבון הכלב. מקצרים, מחפשים צל, נמנעים מאספלט חם ושומרים על מים זמינים.
בוסטון הוואנז מתאים למי שמחפש כלב קטן, חכם, רגשי וקרוב מאוד לבני הבית. הוא מתאים לדירה, למשפחה רגועה, לזוגות או לאנשים שנמצאים הרבה בבית ומוכנים להשקיע בטיפוח, באילוף ובבניית עצמאות הדרגתית.
הוא פחות מתאים למי שנעדר מהבית רוב היום, למי שמחפש כלב בלי טיפול בפרווה, או למי שמאמין שכלב קטן לא צריך גבולות. כאן בדיוק מתחילות בעיות כמו נבחנות, תלות, חרדת נטישה והתנהגות שמרגישה לבעלים כמו פינוק מוגזם, אבל בעצם נבנתה מחוסר שגרה.
לפני שמכניסים הוואדודל הביתה, בדקו את מקור הגור, את מצב ההורים, את בדיקות הבריאות, את תנאי הגידול ואת ההתאמה של הכלב לאורח החיים שלכם. אם תיתנו לו קשר, גבולות, טיפוח נכון ופריקת אנרגיה מאוזנת, הוא יכול להיות כלב לוויה נהדר לשנים רבות.
